גוי סטורי

הפעם בפודקאסט במיקרו-דוזינג: ניתוח מלא של הפשע שנקרא "התבוללות בנסיבות מחמירות. האם זה מומלץ? למה כל כך קשה למצוא ערביה לצאת איתה? מה זה יעשה לשלולית הגנים שנקראת העם היהודי? ולמה האיש שנתקע לו הקוק רינג מרגיש שזה רעיון טוב לתת לכם עצות בענייני אהבה? הנה גרסה טרנס-טקסטואלית לכל מי שנגמרו לו הסוללות באיירפודס ולא מוכן לגעת במשהו עם חוט:

 

אורחים נכבדים, התכנסנו כאן הערב כדי לחזות באיחוד הקדוש בין הגבר הזה לאישה הזאת למיליוני אנשים שיש להם דעה בנושא החתונה. או ליתר דיוק: הערב פורעים את כל הצ'קים מהחתונה של הערביה שאתם מוכנים להכניס לסלון שלכם רק מבעד למסך מגן שנקרא טלוויזיה – לוסי אהריש, ובעלה הטרי שלא שואל אם להכנס לסלון שלכם או לא – כי הוא מגלם מסתערב בפאודה וזה בגדול מה שהם עושים כל יום –  צחי הלוי.

הנה תקציר מנהלים למי שהספיק לשכוח: אחרי שהזוג הודיע על החתונה, התפתח דיון על האם מותר לשני האנשים הבוגרים האלה להתחתן? דיון שבאופן צוי יצר המון המון אשפה מילולית. ומי שנהגו באוטו זבל הם שר הפנים דרעי שקרא ללוסי להתגייר ואמר שהילדים שלהם יהיו מסכנים, שזה איחול חמוד. ואורן חזן כתב מלא שטויות, כמצופה מאדם שהחמצן זורם למוח שלו רק בימים אי זוגיים. אבל בגדול הוא האשים את לוסי שפיתתה את צחי.

והם לא לבד. מסתבר שבימים אלו גזענות נפוצה בישראל יותר מששאלות על גודל הטרולי שאפשר לעלות לטיסות של ריינאייר נפוצות בפייסוש. אבל אני כבר די משתעממת ממה שלגזענים יש לומר – כי הם חוזרים על עצמם. לאורך ההיסטוריה.מה שמעניין זאת תגובת הנגד למי שתקפו את הזוג. כל מיני אנשים סבירים עם דעות שפויות התפלפו בגלל היחס לצחי ולוסי.  אז איך קרה שדווקא החתונה הזאת שברה את גב הגמל שבדיוק שבר כוס כי הוא התחתן עם יהודיה?

כי אם כבר נסערים מגזענות, אז לא מזמן המועמדים לראשות עיריית ירושלים נשאלו אם הם מוכנים שיהיה כדורגלן ערבי בבית"ר. זאת לא שאלה לגמרי פרקטית, לראש העיר אין סמכויות של מנג'ר בקבוצה או דרגות של אובר גרופנפיהרר בלה פמיליה, זאת פשוט דרך יפה לשאול כמה בשוליים הם רוצים את הערבים בעיר שבה ערבים הם שליש מהאוכלוסיה. ואז כולם גמגמו, במקום להגיד את הדבר הבסיסי והמתבקש "כל שחקן ערבי, יהודי, מוסלמי, נוצרי – כל עוד הוא יודע לשחק והוא לא הומו הוא רצוי אצלנו"

והגזענות השגרתית הזאת, יותר משמעותית מהרעש שעשו סביב החתונה. כי איך בכלל נגיע למצב של להתבולל אם אנחנו לא רוצים את הערבים בקבוצות הכדורגל שלנו או את השפה שלהם על השלטים שלנו? איך יעשו חופה וקידושין אם בכלל לא נותנים להם להיות חלק מהמרחב במדינה שבה הם אזרחים שווים?

אז שאלתי, איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים מזדעזעים מביקורת על חתונה יותר מאיך שהם מתעצבנים מהדרה של מיעוטים ושלילת זכויות של ממש? וענו לי. הסבירו לי שפוליטיקה זה חרא אבל זאת עדיין רק פוליטיקה. אבל שיגידו לנו עם מי להתחתן? זה לא מתאים.

נראה שהישראלים השפויים שעדיין קצת בקטע של דמוקרטיה וזכויות אדם ושוויון וכל המילים שמעכבים בגללה אנשים עם נחיתתם בנתב"ג, פיתחו איזה דיסנונס, איזה מצב של חצי הכחשה חצי תיש – שזה אגב הילדים שיצאו לכם אם תתבוללו או אם תתחתנו עם אורן חזן; הם מבינים את המצב אבל מנסים ליצור לעצמם בועה שבה הם מעמידים פנים שהם חיים במדינה מתוקנת. לא מרוע או ממנת יתר של פטריות הזיה, אלא מתוך יצר השרדות. ככה יוצא שחילונים אדוקים קונים בטיב טעם בשבת ואז מתפללים שהילד ירדם בשיעור הדתה, הומואים מסתגרים בתל אביב ואז טסים לחו"ל כדי להתחתן ושמאלנים עושים את כל זה ביחד פלוס תרגילי מיינדפולנס כי אחרת הם יבינו מה קורה סביבם באמת ואז הם יחוו מיינדפאקנס.

והפטנט החביב הזה לאיזון הנפש מגניב, אבל הוא יוצר מצב שבו המדינה קמה כל בוקר ונותנת קפיצת ראש לתוך מחראה וכל אלו שאכפת להם – החיים שלהם בדיוק סוכר. או שהם בדיוק אוכלים עוגות. לוידעת מה המטאפורה הנכונה פה. ואז באים השר דרעי וחזן ומסבירים שאין לציבור הזה שליטה על הבועה שלהם, על החיים שלהם. שזה שקר, פיקציה. ואתם אולי חושבים נה, הבועה הזאת לא תתפוצץ – ובישראל יש תקדים, בועת הנדל"ן באמת לא מתפוצצת כבר מעל למיליון שנה – אבל שתדעו דרעי וחזן וכל מי שמנהל יחד איתם את המדינה רץ לכיוון הבועה הקוסמופוליטית שלכם עם סכין של מוהל. ולפחות במקרה של חזן אני לגמרי מאמינה שהוא מסוגל לדקור.

אבל ברוך השם לוסי וצחי הם לא אורן חזן. הם חמודים. הם גם לא עבריינים מורשעים כמו דרעי, הם רומיאו ויוליה פלוס מלא חברים בברנז'ה ומינוס הנטיות האובדניות – כי במדינת ישראל אסור להם להתחתן. והרבה יותר קל להתעצבן על איך שמתייחסים אליהם מאשר לשאול שאלה פשוטה: סליחה, מה עם הנישואים האזרחיים שלי? פשוט הזמנתי מקודם וכבר 2018 וזה עוד לא יצא.

אלא שנישואים אזרחיים לא יהיו פה, כי נישואים הם לא באמת עניין אישי. כמו שאורן חזן הסביר "צחי הוא אחי ועם ישראל הוא עמי", שזה בעברית: חיי האהבה של כל אדם זר הם ביזנס של עסקנים פוליטיים, מתוקף קרבת דם.

הקטע המוזר עם להיות "אחים" של פוליטקאים זה שהם תמיד יהיו שם בשבילך כשצריך עצה בענייני זוגיות, אף פעם לא שם בשבילך כשצריך. לוידעת, לדאוג שסבתא לא תהיה מאושפזת על מיטה במסדרון, או למצוא דרך להוריד את מחירי הדיור למשהו סביר כדי שתוכלו לקנות בית או שסתם לארגן שלהורים תהיה קצבת זקנה של יותר משקל שישים. במצבים האלה הח"כים והשרים הם אחים שלכם בוייב חזק של קין והבל. אבל בהתבוללות? תאומים סיאמים

וחבל שהם חושבים ככה כי התבוללות היא דבר טוב ויש לה שלושה יתרונות מרכזיים: 1.ערבוב גנים הוא דרך נהדרת להפטר מהמחלות התורשתיות האלה שיהודים סוחבים איתם לכל מקום.2. זה ממש משגע גזענים. 3. במקרים מסומים, זה מגיע עם דרכון זר. למעשה, אני משוכנעות שהתבוללות צריכה להיות נורמה. כמו חיסונים.

אבל למי אכפת מהרצונות שלכם או מההשבחה הגנטית של הילדים שלכם. אנחנו פה לשמור על טוהר הגזע. כי הצאצאים שלכם. התפקיד שלהם הוא להיות חוליה בשרשרת הדורות של העם היהודי. אתם חשבתם שאתם מביאים ילדים לעולם, מגדלים אותם כדי שיהיו מאושרים, מחנכים אותם כדי שיהיו אנשים טובים, מטבילים אותם ברגשות אשמה כדי שיהיה מי שיבוא לבקר אתכם כשתתקעו במיטה ההיא במסדרון – אבל לא. טעיתם, אתם רק עוזרים למלא מכסה של יהודים בתא שטח מסוים. נקרא לתא הזה קן נימולים.

אתם יודעים מה, אולי הם צודקים. אולי הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות זה להתבולל ולסכן את המשך קיומו של העם היהודי. ובאמת אולי אני טועה והגישה הזאת נגד נישואים עם נוצרים וחלילה עם מוסלמים תציל את העם היהודי. אבל הנזק שייגרם כתוצאה מכך למדינת ישראל – זאת שאנחנו רוצים להאמין שהיא מדינה מתוקנת, שוויונית ובעיקר כזאת שלא מיישמים בה עקרונות שמפלרטטים עם תורת הגזע – יכול להיות בלתי הפיך. שלא לדבר על זה שכל הקנאות הזאת מעמידה בסימן שאלה את המשך קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית. וזה, אם אתם שואלים אותי, הרבה יותר מסוכן להמשך קיומו של העם היהודי מקצת נישואי תערובת.

הלהיטים הגדולים של קיץ 2018

הפעם במיקרופוד: אוסף הלהיטים של קיץ 2018 והוא כולל בין היתר את "סגרו את צה"ל נכנסה שבת", לצד יצירות על זמניות כמו "שוב יש בלאגן בדרום בואו תראו אם אכפת לי" והמיצג פורץ הדרך "שלום תייר מה דעתך על רימינג לביבי?". בונוס למי שכן מאזין: אלינוריגבי עושה תרגום לשפת הסימנים, שזה נשמע מאד לא הגיוני – אבל אמיתי לגמרי (ממש כמו כל יתר הנושאים כאן למטה).

היוש חברים, ממש תודה שבאתם. טוב, בואו נתחיל עם סיפור שמגיע עמוק ממדורי הביזאר והחדשות המוזרות בעיתון שלכם – שנקרא לאחרונה "מדור צבא ובטחון" כי צה"ל הנוכחי צה"ל מספק אוונט גראד ברמות של כלה.

לא מזמן התבשרנו  שיש הלכות שבת בחמ"ל שבין היתר כוללות את ההנחיות הסבירות: לענות לטלפון עם המרפק ולכתוב ביומן עם היד החלשה. הנחיות נהדרות שאפשר לסכם במשפט אחד: הצבא החכם בעולם בטוח שאלוהים אידיוט. לגבי הלענות עם המרפק לטלפון אני רוצה לומר שזאת פרקטיקה לא משהו בכלל, בתקופתי בחמ"ל בנ"מ עניתי לטלפון עם הבוהן (שזה כמו אגודל, רק ברגל, למי שלא חזק באנטומיה). הייתי לוחצת על הכפתור של הספיקר כי לא היה לי כוח לקום מהמיטה והייתי ממלמלת משהו מתוך שינה עד שמי שזה לא יהיה בצד השני היה מנתק או משתחרר. ככה שמבחינתי מדובר בהתדרדרות מוסרית (ולכל מי רוצה לקרוא לי שמאלנית בוגדת שפגעה בבטחון המדינה אז חשוב לציין ששירתתי בנ"מ לפני שהיה לו תפקיד מבצעי בהגנת שמי הארץ והוא שימש נטו כמושבת העונשין של חיל האוויר).

לגבי היד החלשה – לפחות במקרה שלי, כל הידיים חלשות כשמנסים לכתוב מתוך שינה. אבל אני חושבת שבלי קשר זאת פרקטיקה מעולה לעקוף איסורים אחרים והחשוב ומשנה החיים שביניהם הוא איסור השחתת זרע לבטלה – פשוט מתחילים לאונן ביד שמאל. מעניין אותי כמה רחוק צה"ל ילך עם הטקטיקה המצוינת הזאת. דמיינו את המצב הבא: בור בקריה, מאשרים את המבצע הסופר מתוחכם בסוריה, אבל רב המחבלים יגיח ממחבואו רק בשבת – אז מבטלים את השייטת ומביאים במקום 6 תותחנים עם אסטמה ו-2 חימושניקים עם פטור מנשק. אלוהים אמר שבשבת משחקים עם היד החלשה, אין מה לעשות.

והסיפור האפילו יותר פסיכוטי שמגיע מצה"ל הוא על מדריכת צניחה – תפקיד חשוב שעוזר לחיילים לרכוש כישורים שישמשו אותם רבות בשדה הקרב המודרני. מה שקרה זה שחיילים שיש להם יחסים הדוקים מדי עם אלוהים אבל רופפים מדי עם המציאות – דתיים, ככה נדמה  לי שקוראים לזה – החליטו שלא מתאים להם שמדריכה אותם אישה ולכן הסתדרו בשלשות, אבל כשהם עם הגב אליה. אני לא יודעת מה קרה מיד אחרי ההטרלה המפגרת והמעליבה הזאת, אני יכולה רק לספר לכם מה אני הייתי עושה אם הייתי המפקדת שלהם – נוסעת זריז לתל אביב, עושה סבב בכל חדרי הכושר וחוזרת לבסיס רק כדי לשים ליד המדריכה את ההומואים הכי שריריים, מגודלים ומנופחים כדי שהחניכים יצטרכו לבחור אם להסתכל ישירות על אישה או להפנות את הישבן שלהם להומו 1.90 מטר על 90 קילו. למי שאי פעם תהה איך הומצא הצעצוע המפורסם אך המיותר לחלוטין פורפרה – אז זה קרה בדיוק בסיטואציה הזאת.

אבל הבעיות של צה"ל עם החיילים הדתיים לא נגמרות באימונים ובבסיסים. עכשיו – ואני מניחה שזה מה שחמאס עושים אם הם לא מטומטמים –  מתאמנת בעזה יחידת נשים סודית. לא מלמדים אותן איך לתפעל מעצור או איך להסוות את עצמן בשטח – ההפך, רק מאמנים אותן להגיע לאזור לחימה ולעמוד מול החיילים, שמיד יפנו אליהן את   הגב ויתחילו לירות לכיוון הנגב המערבי. צה"ל מוכרע במערכה תוך 3 ימים ובאופן ביזארי במיוחד עזה מצמיחה את המהפכה הפמיניסטית המשמעותית ביותר בעולם הערבי. שזאת בשורה לא משהו לנו כי אחרי בלוני התבערה וקונדומי התבערה יתחילו להגיע אלינו גם חזיות התבערה – כי אם גם ככה שורפים אותן…

קחו בחשבון שהחיילים שלנו נמצאים במקום טוב – ממש ליד לוחמי דאע"ש שמפחדים מנשים ולכן בורחים בכל פעם שהם רואים לוחמת כורדית, כי – וזה אמיתי – מי שנהרג על ידי אישה לא מגיע לגן עדן ולא פוגש 72 בתולות. הוא הולך לגיהנום, שם כידוע מותר לאונן אבל רק עם היד החלשה. אז סך הכל כבוד לצבא שלנו וכמו שאמרה שרהלה שרון: הפרחים לצה"ל. אז פליז תעשנו אותם כי אתם צריכים את זה ודחוף.

ואם כבר דיברנו על דברים שמתלקחים ספונטנית, אז ברכות לתושבי הנגב המערבי על ההסדרה המתגבשת עם חמאס. למי שלא עוקב, הסדרה זה כמו שולם, אבל רק החלק הראשון. שולם שולם לקצת זמן ברוגז ברוגז עוד חצי שנה מכאן. ונזכרתי בזה כי קלירלי זה לא הפתרון לכלום וברור שביבי רק מכבה שריפות. וזה נורא שכבר אי אפשר להשתמש במטאפורות כי המציאות כבר שחטה את כולן.

ועכשיו לאביב הערבי, שהתעורר מחדש בקיץ 2018 בלוקיישן הכי לא מתבקש שאפשר היה לחשוב עליו: כיכר רבין. בשבת היו שם שוב אנשים שמחו נגד חוק הלאום וגם כמה דגלי פלסטין כי במקרה יצא שערביי ישראל הם פלסטינים במקור. מפתיע, אני יודעת, כי לפי הלוק אפשר היה לנחש שהם אסקימוסים משני הצדדים. ועכשיו הנה עוד הפתעה בשבילכם: אני מסכימה שלא היה צריך להניף דגלי פלסטין בהפגנה – לא כי יש לי בעיה עם הדגל, וממש אין לה בעיה עם הדגל, תסמכו עליי – אלא כי היה עדיף להטריל ולהגיע עם דגלי דרום אפריקה – אמנם זה לא דומה עד הסוף – רק 3 צבעים, אבל המסר הרבה יותר מדויק.

ובכל מקרה זה שיפור, כי אם פעם רבנו על אדמה היום אנחנו רבים על חתיכת בד. ותכלס במקרה הזה גם על חתיכת נייר. שהכותרת שלו, אם אני לא טועה, היתה מגילת העצמאות ובתוכו הרבה גסויות כמו המילים חירות ושוויון זכויות. אז בואו נגיד יפה תודה לערבים, כי ממש ברגעים אלו הם נאבקים על זה שתהיה לכם דמוקרטיה. וזה מדהים ,כי תודו שלא הייתם מנחשים שהיעד הבא של האביב הערבי יהיה ישראל.

אבל יש גם דברים טובים שקורים. כנראה כי מישהו כנראה התרשל בעבודה שלו. האירווזיון יתקיים בישראל. היה ספק לגבי זה כי הממשלה החליטה שהיא בונקר ולא שמה כסף, אבל בסוף התאגיד מצא את הסכום הדרוש למקדמה על האירוע או משהו. ואם אני מבינה נכון, אז חלק קטן מהסכום ילך להפקה והשאר על הכשרת סוכני שב"כ שיוכלו לעצור לתשאול את עשרות אלפי המבקרים שיבואו לתחרות- ואם לא שמעתם, אז תנו לי לעדכן: השב"כ מעכב בגבול פעילי שמאל, אנשי רוח ועיתונאים (גם יהודים) כדי לשאול אותם איפה הם על הספקטרום הפוליטי שבין להיות אוהד ישראל נלהב ללהיות טרוריסט אידיאולוגי (שזה כל מה שהוא לא ציוני נלהב, למי שממש כבר לא עוקב). המתחקרים האלה יוכלו  לשאול מה הנוחתים חושבים על הכיבוש, מה דעתם הכללית על ישראל וכדי לאבחן את מידת הציונות באופן מדויק, הם גם יצטרכו לדרג בין 1 ל-10 כמה יאיר נתניהו חתיך לדעתם.

למרות שבעיני זה די פתטי כל התשאולים האלה בכניסה לארץ. ולא כי זה מזכיר דיקטטורות אפלות. זה ספציפית הצורך לוודא שמבקרים שמגיעים לכאן, בעיקר אלו שרצה הגורל והם מחזיקים בדעות ליברליות, יוכיחו את אהבתם לארץ שהיא בכלל לא שלהם. אם אהבה היתה הבסיס להחלטה אם לטוס לאנשהו, התיירות בעולם היתה מתנקזת כולה לניו זילנד ואיסלנד

אז לסיכום – תיירים, אל תגיעו עם דיעות לארץ. ערבים, אל תגיעו עם דגל פלסטין לכיכר רבין. ונשים, אל תגיעו עם כוס לצה"ל.

מסתננים ונהנים: המדריך המלא לשנאת זרים

[הגרסה האילמת (וגם המלאה) לפודקסט במיקרו-דוזינג. אהבתם? אל תסתירו את זה (בעליית הגג), שתפו או העבירו הלאה למדינה שלישית! ואם אתם רוצים לדעת מתי יהיו עוד פודים במיקרו-דוזינג, קחו שניה להסתנן לרשימת התפוצה]
היי חברים, ממש תודה שבאתם. אני באמת מעריכה את זה ומקווה שלא תעזבו אותי מרצון למדינה שלישית. אז מה שקורה זה ששמתי לב שכמעט כולם משתייכים לאיזשהו איגוד מקצועי שדרכו הם מביעים את מורת רוחם מזה שממשלת ישראל מנסה להעביר פליטים הלאה כאילו הם היו מתנה מאפנה שקיבלנו לחג ואנחנו לא רוצים, אז אנחנו נותנים לאוגנדה ורואנדה כי הם אפריקאים אז בטח הסטנדרט שלהם במתנות נמוך יותר – למרות שעד היום העברנו לרואנדה ואוגנדה רק נשק ואף פעם לא במתנה. אבל אני לא משתייכת לשום ארגון, אין לי עצומה לחתום עליה, אז קבלו את הפודקאסט הזה במקום:

אז אחרי שסיכמנו שצריך לעזור לפליטי דארפור כי שרה נתניהו אמרה – סליחה, צרחה, עולה השאלה מה עושים עם הפליטים מאריתראה וסודן. באופן קצת מוזר, הגירוש המתקרב למדינות בהן אין למבקשי המקלט סיכוי לשרוד הדליק את הישראלים שכבר נערכים להסתיר את הפליטים אם יחל גירוש מסיבי מה שהכי נגע לי ללב זה שניצולי שואה אמרו שהם יחביאו פליטים. וזה עשה לי עצוב כי הפליטים גם ככה מסכנים וזה נראה לי אכזרי באמצע החורף לשכן אותם אצל זקנים שאין להם כסף לחימום וחשמל כי החודש הם החליטו לקנות תרופות.

היו גם ישראלים שהגדילו ראש והצהירו שיתחתנו עם פליטים כדי שיוכלו להשאר בארץ וכך למעשה המציאו את הקונספט המיינדבלואינג: חתונות נגד גירושים. אגב, גם אני אישית חשבתי פעם על להתחתן עם אריתראי חסון, אבל פחות בשביל הקטע ההומניטרי ויותר כדי להטריל את אמא שלי.

על עצומות חתמו אמנים, אנשי סגל אקדמי ואנשי צוות אוויר באל על – עם טייסים שהודיעו שיסרבו להטיס פליטים בניגוד לרצונם. אבל האמת היא שבעצומה היו בערך 8 טייסים, כל היתר היו דיילים ופרסרים שלא יכולים לסרב להטיס אף אחד. מה הם כן יכולים לעשות? לסרב לתת שירות – מה שאומר שלפחות מבחינתם זה עסקים כרגיל. עורכי הדין, גם הם הכינו עצומה משל עצמם. דווקא זאת עצומה מאד עוצמתית שמטלטלת את הציבור כי אם הגענו למקום שבו אפילו עורכי דין נאלצים לעשות את הדבר המוסרי – כנראה שהמצב באמת קשה.

הארגונים המקצועיים שכן הביעו תמיכה בגירוש היו ועד סוחרי הסמים, ארגון הגג של הנרקומנים וגילדת הסרסורים על שם שלדון אדלסון, שרוצים שהאריתראים יעזבו את דרום העיר כדי שהם יוכלו לחזור לשם ולהפוך את דרום תל אביב לשכונה המשגשגת והבטוחה שהיא תמיד הייתה.

באשדוד לא מתעסקים בעצומות, שם חיפשו פקחי הגירה מבקשי מקלט שהתחבאו בעליית גג – לא, לא מטאפורית. אבל האמת היא שבכלל לא מדובר בפקחי גירוש שיצאו למרדף אלא בתושבי העיר שמפולגים בגלל נושא השבת ורוצים לגשר על הפערים ולמצוא מה שמאחד אותם. בגלל שבאשדוד יש הרבה רוסים, אז הייתה בעיה הלכתית ללכת על ה"כולנו יהודים", אז שיחקו שם על הקלף של כולנו גזענים.

ואם כבר כולנו גזענים, בדרום תל אביב ובשאר הארץ ממשיכים להתעקש שפליטים חייבים לעזוב כי הם כולם פושעים שהורסים את המדינה ומסכנים את עתידה. ושוב, מדובר פה בפחות מ-0.4 מאוכלוסיית המדינה, זה פחות מהמשלחת שנתניהו לקח לדאבוס, זה פחות מהאלקטורט של מרצ, זה פחות אנשים מאנשים שעומדים עכשיו בתור לסוסו אנד סאנס. זה כלום. אבל פרו טיפ ממני אליכם. אם אתם באמת מודאגים וחוששים מהרס המדינה ומדברים שמסכנים את עתידה, המינימום שאתם יכולים לעשות זה להיות עקביים ולא להצביע לנתניהו. ועוד טיפ: אי אפשר להכליל ואסור לקבוע שקבוצה שלמה של אנשים שהם כולם עבריינים, כולם פושעים וכולם גורמים נזק לציבור. אלא אם כן מדובר בפוליטיקאים, ואז סבבה.

ועכשיו הפסקה לדיסקליימר: אומרים לי שאני לא יכולה להעביר ביקורת על תושבי דרום העיר כי אני לא חיה בין פליטים. ועל זה יש לי לומר לכם "וואלה?" כי גם בשכונה שלנו שורצים פליטים. וכן, גם הם כהי עור. זה אמנם לא מולד, יותר תוצאה של תולדה תאונה שכללה יותר מדי חוף בוגרשוב ופחות מדי מקדם הגנה. ועדיין, פליטים, נרדפים על ידי המשטר בארץ המוצא שלהם. ואמנם ספציפית מדובר ברשויות המס בצרפת. ועדיין, פליטים לא פחות. יופי אני שמחה שהבהרנו את זה, בואו נמשיך.

שמתי לב שהרבה ישראלים מקפידים לקרוא למבקשי המקלט עבריינים כי הם חצו את הגבול בצורה לא חוקית. ואני רק רוצה לומר שאני מעריכה את היכולת היהודית הזאת לחדד בהגדרות, ככה שמי שנפלטו משלטון רצחני ועבודות כפייה, חצו מדבר ברגל, נחטפו ונאנסו רק כדי לגור בדירה עם ג'וקים בדרום תל אביב הם "עבריינים" בזמן שישראלים בני 21 שמתגנבים לארה"ב בלי אישור עבודה ומשקרים לפקיד הגירה כדי למכור מוצרי ים המלח מזויפים באיזה קניון בנבאדה הם בסך הכל ילדים טובים שרוצים לעשות כמה גרושים, למה את כזה קשה איתם?

אתם יודעים מה, נגיד ויגרשו אותם. כי באמת, מה הקטע בלתקוע אותם במתקן חולות, בדרום הארץ, בתנאים סניטריים מפוקפקים ולא לתת להם לצאת כשהם רוצים? מה הם חיילים בצה"ל עכשיו? אז הם ילכו ויתפנו 35 אלף עבודות מסריחות של שטיפת כלים וניקוי אסלות שמישהו אחר יצטרך לעשות. אז איך ממלאים את התקנים שיתפנו? שתי אופציות. הראשונה: לוקחים את כל החשודים בפרשיות ביבי השונות, שופטים אותם, מוצאים אותם אשמים כי בואו נו… ואז במקום לשלוח אותם לכלא נותנים להם עבודות שירות של לנקז את השמן המג'ויף מהצ'יפסר בכל המסעדות בתל אביב. אופציה ב: לוידעת אם אתם יודעים, אבל יש מחסור בתקנים לרופאים, לעובדים סוציאלים ולפסיכולוגים חינוכיים, שבמקום לעבוד נאלצים לחתום אבטלה. מה שעושים זה מכריחים אותם לקחת את העבודות הליטרלי שחורות האלה תוך כדי קריאות "מפונקים, לכו לעבוד". ואם זה לא עובד מאיימים עליהם בגירוש מרצון למדינות שיעשו הכל בשביל רופאים ועוס"ים כמו קנדה, אוסטרליה ושאר מדינות מערביות מתוקנות. ברור לי שזה לא נשמע לכם כמו איום, אבל אם רופאים שעושים תורנות של 420 שעות עוד לא עזבו לשם עד עכשיו, כנראה שזה באמת מפחיד אותם.

אגב מג'ויף, נזכרתי שראש הממשלה איים פעם להחליף את הרופאים המפונקים פה ברופאים שהוא יביא מהודו, ואת ההיטקיסטים שעפים על עצמם במתכנתים שהוא יביא מהודו ואת הלייקים שלו הוא בכלל מביא מאינדונזיה. אז אולי בעצם אין לו בעיה עם זרים שעובדים פה? אז מה הקטע, זרים חומים זה סבבה אבל שחור זה כבר גוון אחד יותר מדי?

כי נו, בואו נגיד את האמת. גם אנחנו, כמו טראמפ, רוצים את המהגרים שלנו מנורבגיה ולא משיטהולז. למרות שנורבגיה ספציפית כנראה פחות מתאימה לנו כי כבר הייתה לנו נפילה אחת עם דברים שהבאנו מאוסלו. ואתם יודעים מה, נגיד והבאנו עכשיו מלא מהגרי עבודה בלונדינים, אתם הרי יודעים מה יקרה – או שיתקעו אותן בדירות על בן יהודה ויתנו להן לראות 12 לקוחות ביום או שאנחנו נתחיל לפקפק ולהגיד "מה, הם בלונדינים? לא יכול להיות, הם בטח שחקנים" כמו שעשינו עם משפחת תמימי. ואם כבר הזכרתם את תמימי, מישהו כבר סיפר לכם שבזמן שכולם משותקים מפחד בגלל 34 אלף שוטפי כלים כושים, יש 3 מיליון עהד תמימי שמחוברים אלינו כמו תאום סיאמי בגדה ובעזה? או שהפצצה הזאת מתקתקת חזק מדי ואתם מעדיפים לשחק בלנטרל קפצונים?

ושימו לב שעד עכשיו בכלל לא דיברתי על מוסר. כי אני יודעת שאתם אוהבים לשמוע על מוסר כמעט כמו שרני רהב אוהבת לשמוע שתפסו לה את החניה הדיפלומטית. אז אני לא אדבר אתכם על מוסר. רק אצטט ניצול שואה שאמר לטמקא שממשלה יהודית לא מגרשת פליטים. ואני לא רוצה לבאס ניצולי שואה כי חורף ובטח קר להם בחושך, אבל מישהו צריך לספר לו שאין פה ממשלה יהודית כי אנחנו מדינה ציונית והדבר היחיד שמעניין אותנו הוא לדאוג שלא תהיה שואה שניה. ובגלל שלאריתראים זאת מקסימום שואה ראשונה, ולכן זאת ממש לא בעיה שלנו. אם הם רוצים, הם מוזמנים ללכת ולחזור כשתהיה להם שואה שניה. ואז כבר נמצא תירוץ אחר לסנן אותם, אל תדאגו.

 

נשים מאף-15 וגברים מהמאה ה-18

[הנה תמלול של הפודקאסט במיקרו-דוזינג לטובת מי שנמצאים בצום אודיו, או חיים בתקופה שלפני המצאת הרמקול (היי בצלאל). לא רוצה לנקוט בפרקטיקה של סחיטה באיומים, אבל ידוע שבכל פעם שאתם משתפים, אישה מקבלת כנפיים]

היי חברים, ממש תודה שבאתם. אני באמת מעריכה את זה, בעיקר אם אתן נשים ואז ברור שהיה לכן הרבה יותר קשה להגיע. השבוע שוב עשינו את הטנגו הגדול של השוויון שבו אישה לוקחת צעד קדימה ואז בא גבר מפגר ולוקח אותנו שני צעדים אחורה. ולמה, אתם שואלים? זה קל, כי גברים יותר טובים ברוורס.

מה שקרה זה שחיל האוויר הודיע על מינוי של אישה לתפקיד של מפקדת טייסת. או אם נדייק, לתפקיד מפקדת טייסת תעופה כי כבר היו נשים בתפקידים של מפקדת טייסת, כמו למשל תא"ל מירי רגב שהיתה בעברה מפקדת טייסת תעופה עצמית.

המפקדת הטריה, סא"ל ט' קיבלה הרבה פרגון. ובגדול כולם גם היו די בוגרים וחסכו לנו בדיחות צפויות על זה שאישה טייסת בחיים לא תוכל לתקוף באיראן כי נשים שוות רק 70 אחוז מגבר ולכן האף 15 שלה יצליח להגיע רק עד עירק.

וזהו. סוף הפודקאסט כי הכל טוב. אה, לא, בעצם בצלאל סמוטריץ', חבר כנסת והאיש שלא ברור אם הוא נמשך לנשים, לגברים או לפרובוקציות זולות אמר – ואני מצטטת – ש"יש תפקידים לנשים ויש תפקידים לגברים וככה אלוהים ברא את העולם". כי, כידוע, אלוהים לא היה אחראי רק לבריאת העולם אלא גם להשמה מקצועית. אז כן, סמוטריץ' הרגע קרא לאלוהים "זאתי ממשאבי אנוש".

בניגוד למה שאתם חושבים, אני דווקא מבינה מאיפה סמוטריץ' בא. הוא מפחד מחדירה של נשים לתפקידי מפתח מהסיבה הפשוטה שכל משפט שמופיעות בו המילים "נשים" וחדירה" מלחיצות אותו. ואם אתם רוצים, יש לי עוד הרבה בדיחות על בצלאל רוכב ברבק על ערבי גזעי – לא הסוס – לעבר השקיעה, אבל אין לי כוח להמשיך כי זה יותר משעמם מפנטזיית ה"נשים נשיות וגברים גבריים" של סמוטריץ'.

מה שאני כן אספר  זה שמי שבירך על המינוי הוא הפמיניסט הגדול שרק במקרה אין בסביבה שלו אפילו לא בכירה או יועצת אחת – בנימין נתניהו. ראש הממשלה, לא יודעת אם אתם זוכרים, אפילו הצטלם לא מזמן עם הטייסת החרדית הראשונה בארץ, שלקחה אותו לביקור שקרלכשלהו בעולם. שזה מתבקש סטטיסטית, כי האיש ממריא כל כך הרבה שאין טייס או טייסת שלא יצא לו לארח בקוקפיט. ותראו מה זה, הטייסת הצליחה להטיס ולהנחית בשלום גם בתנאים קשים ומסובכים במיוחד, המכונים בעגה המקצועית "יאיר נתניהו מתפרע בזמן שהדיילות המוטרדות מנסות בכוח לברוח מהמטוס".

ועכשיו זום אאוט משונאי הנשים לבית נתניהו לשונאי נשים בכללי. או ליתר דיוק, לכל הגברים שקראו בתנך שצריך לשמור מרחק נגיעה מנשים, והחליטו להגדיל ראש ולשמור על מרווח בטחון של 300 שנה – "כן חמודות, הכי טוב שתשארו במאה ה-18. עוד לא המציאו אווירונים". ולמה זאת בעיה? כי יש קבוצה גדולה של אנשים שמשתמשים בספר שנכתב לפני 2000 שנה כתירוץ להתנהגות שלהם, כקוד אתי. הרי אף אחד מהם לא היה מוותר על ווייז וגורר לאוטו מפת אבן מלפני אלפיים שנה כדי לנווט לבית שלהם בהתנחלות נביעת זרגים ב' – כי ניווט עבד אחלה בתקופה ההיא, אתם בטח זוכרים, בגלל זה לקח לנו 40 שנה לעבור מצד אחד לצד שני של מעבר טאבה. שלא לדבר על זה שאף אחד לא יסכים לעבור ניתוח מעקפים בהתאם לפרוטוקול הרפואי בספר דברים, שהוא: החולה הולך למות, אחיו אמור לשכב עם האלמנה בתום השבעה. בהצלחה. עכשיו, אני לא לגמרי נגד חוכמה מפעם, אבל אם הם כבר מחפשים את התשובה לשאלה "איך ראוי להתייחס לנשים" בספר בן אלפיים שנה, אז עדיף שיקחו השראה מהקאמה סוטרא. חוץ ממך, בצלאל. בזבוז זמן.

ושוב, אני לא רוצה להעליב את התנ"ך או את היהדות או דתות בכלל – אבל הן מעליבות נשים כל כך הרבה זמן, שזה בסדר אם הן יספגו קצת גם. בקיצור, הדתות לא תורמות יותר לעולם. פעם, מזמן, היה להן תפקיד, סבבה – אם לאלוהים לא היה ספר עם חוקים אנשים היו כל היום מציצים לנשים במקלחת ואז שולחים את הבעלים שלהן למות במלחמה, אז מזל שזה לא קרה. אבל מאז התרחשה – נקרא לזה אבולוציה – ואין בהן צורך כי למדנו להתנהל בעולם באופן עצמוני גם בלי לפחד כל הזמן מאלוהים. והדתות נשארו שם, בלי תפקיד מסוים. ואז הן התחילו להיות מזוהמות, להתנפח ולכאוב בצד ימין של הבטן ועכשיו אנחנו חייבים לכרות את זה – ועדיף שלא עם ידע כירורגי מהתקופה שהמחקר הרפואי היחיד שהתקיים היה זה שערך המלך שלמה על STD. אבל אל תדאגו, זה הליך שגרתי וקליל אנחנו נשרוד גם בלעדיה, כי דת היא, אחרי הכל, התוספתן המודלק של העולם. רק תכרתו ותרגישו הרבה יותר טוב.

תראו מה עשיתם. בלבלתם אותי. כל מה שרציתי להגיד שאני בכלל לא מתרשמת מזה שיש מפקדת טייסת אישה. או מזה שיש נשים שטסות. אני יותר מתפעלת מנשים שצועדות, כמו אלו מה-Women's march. אתם יודעים, כי הרבה יותר מרשימות אותי נשים שהולכות למען שינוי מאשר נשים שטסות למען שימור המצב הקיים והמחורבן.

 

הודו לנתניהו כי טוב

[זהו תמלול של הפודקאסט במיקרו-דוזינג לטובת אלו שקשר העין-יד שלהם מקרטע ומקשה עליהם ללחוץ פליי. גם הקטע הזה, כמו כל הקטעים של הפודקאסט במיקרו דוזינג, אורכו 4:20 דקות כי מהם החיים בלי דאחקה פנימית ואינפנטילית]

היי חברים, ממש תודה שבאתם, כנראה הזדמנות אחרונה לפני שיוצא חוק שאוסר על הקלטות, כולל של אדם מקליט את עצמו כי ממשלת ישראל וטיעונים רציונלים כבר לא. הפעם רציתי לדבר על טיולים להודו. אם לא שמעתם, אז נתניהו המריא ממש היום לביקור בתת היבשת ההודית – או אם נשתמש בהגדרה המדויקת שהגיאוגרף והסוציולוג המחונן, ד' טראמפ בוודאי נתן לה – שיטהול.

האמת שלביקור הזה היו מתוכננים לצאת המלכה האם, הסמרטוט האב והבן זונה. אבל זה לא קרה, כי בסוף המשפחה של כחולי הדם וורודי השמפניה הבינה שלמרות שהם חיים בווייב של המירוץ למיליון, זה עדיין לא אומר שהם צריכים כל הזמן לטוס מסביב לעולם ולהטריל מקומיים. אז הבן יאיר לי נאלץ להשאר בארץ  וזה היה די מפתיע , בעיקר כי הוא נראה כאילו הוא צריך קצת רוחניות בוואקום הענק שהוא חיים שלו. כנראה שזה לא קרה כי הוא לא הספיק לעשות את כל החיסונים הנדרשים. למרות שאם היה טורח לשאול אותי הייתי מסבירה לו שזה שזה לא כזה נורא, בהתחשב בעובדה שהוא בטח כבר חטף כל מחלה אפשרית מהעיסוק האינטנסיבי שלו בזנות וסרסורות.

הביקור של אבינו מלקנו (ובגלל שאתם שומעים אותי ולא קוראים, אתם לא יודעים שאמרתי מלקנו בק') ימשך 6 ימים – שזה ארוך לביקור רשמי. בגלל שאין לי מושג מה ביבי מתכוון לעשות שם, אני יכולה רק לנחש מתוך הכרות מסוימת עם האישיות הגבולית שלו, שהוא טס כדי להביא דברים לארץ בזול. האם הוא ינסה להבריח טולה בתחת? לא סביר. הוא בטח ייקח את זה לכיוון של להביא קצת מהתרבות ההודית. שזה הגיוני כי ראש הממשלה כבר אימץ חלק מהמנהגים המקומיים – למשל, ויפאסנה שהוא מתרגל בכל פעם שעיתונאי רוצה לראיין אותו או יוגה, שתנוחת ה"כלב, מביט מעלה" שוכללה על ידי יאיר שבכל פעם שקאיה מחרבנת, הוא מסתכל לשמיים ומעמיד פנים שהוא לא רואה.

סביר שבשלב הזה הוא ילך על אחת מ2 אופציות: או שהוא יקח את תכנית המתאר של הטאג' מאהל לקראת השיפוץ המתקרב של מעון ראש הממשלה, או שהוא ייבא את שיטת הקאסטות ההודית המפורסמת ויישם אותה בארץ. איך? ככה: הכי למעלה יש את המהרג'ות, או הנתניג'ות – אחריהם יש את העשירים, האוליגרכים או בשם הקיבוצי: כל מי שהבן שלהם היה צריך מתישהו לשים 400 שקל על יאיר. מתחת יש שכבה דקה – אבל ממש דקה, כמו חריף בלאפה של אשכנזי – של מעמד ביניים. והכי למטה יש את כל הקאסטה של הישראלים שעושים את כל העבודה השחורה ורק חוטפים צעקות ומכות מהמשטרה – או כמו שבבלפור אחד קוראים לזה: המני נפתליז.

אבל עזבו את ביבי, לי בעיקר כואב על יאיר שבגיל 25 ובאיחור קל של 21 שנה מגלה לראשונה שיש פער בין הרצונות שלו לבין המציאות. שלא לדבר על זה שכל החברים שלו בטח מסמסים לו עכשיו כל מיני התחכמויות כמו "חשבתי שאתה בהודו, אמרתי לו". שאלו, אם השיר הזה עתיק מדי עבורכם, מילים של אהוד בנאי. מי שהוא חלק מהמשפחה הישראלית הכי מוכרת והכי מוכשרת והכי אהובה שצמחה כאן אי פעם – משפחת בנאי. טוב, אולי לא הכי מוכרת. שניה רק למשפחה של יאיר, וידועה בשם משפחת זנאי.

בגלל שאתם כבר יודעים שאני אוהבת להסתכל גם על הצד החיובי, חיפשתי בכוח ומצאתי כמה נקודות אור בביקור הזה: הראשונה היא שבטח נזכה לראות את שרה בסארי. וגם אם לא – לפחות יצא לי להגיד שרה בסארי, שזה כיף. יכול להיות גם שהזוג המלכותי ינצל את השהות כדי לעשות דברים שישראלים בד"כ עושים בהודו. או בקיצור, ישארו בחדר כדי לשלשל את החיים וככה יחסכו לראש הממשלה מודי חפירות על להעביר את השגרירות לירושלים וגם את השיטוט הרומנטי הקבוע על קו החוף + שתיית מים מותפלים, הפעם בורנאסי.

חוצמזה נתניהו גם יקח חלק בארוע שנקרא "שלום בוליווד" שמטרתו לחזק את הקשר בין תעשיית הקולנוע הישראלית לזאת בהודו. וזה הגיוני שהוא יעשה את זה כי גם סימן ההיכר של נתניהו – ממש כמו של בוליווד עצמה – הוא משחק מוגזם ומלודרמטי וחיים בסרט שנמשך הרבה יותר מדי זמן. אני לא יכולה לחכות לפירות של שיתוף הפעולה בין תעשיית הקולנוע הישראלית לבוליווד, שבטח יפיק את סרטי המופת "החיים על פי אגרה", "מבצע כופתה" והקלאסיקה "סאלח צ'אפטי".

עכשיו בעצם רק נשאר לנו להתפלל שעד שנתניהו יחזור אנחנו נתקדם כבר עם השיר של אהוד בנאי וכשהוא יעשה לנו את הקטע של "אני בהודו, הוא אמר" נריץ מהר לפזמון ונענה לו "זמנך עבר, עבר עבר עבר עבר".

ה-מצביא, ה-מדינאי, ה-ברק

"החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן שהמפלגה שלך, עצמאות, תקבל לפחות ארבעים מנדטים בבחירות" – מצביא ישראלי ותיק.

סתם נו, החיים זה מה שקורה בזמן שאני עסוקה בלכתוב פוסט על ברק הנוזף והאינו ננזף ונזכרת שזאת לא הפעם הראשונה שאהוד ברק מרגיז אותי עד כדי פוסט.

בפעם הקודמת שזה קרה, אי שם ב 2010 (טרם הקמת מפלגת העצמאות), זה היה אחרי פרשיית המלון בסלון האווירי בפריז וקצת לפני שהוא המריא לארצות הברית כדי לשכנע את שר ההגנה האמריקני להעביר לנו מטוסי חמקן חדישים תמורת 10 מיליארד דולר. בשביל מה אנחנו צריכים F-35? כי כנראה שגם בעוד עשר שנים נצטרך לאיים על האיראנים בתקיפה.

בגלל שהפוסט ההוא טרם ראה אור, אין זמן טוב מזה לפרסמו. הנה:

יש לי חברה טובה, דיילת קרקע ואני מחבבת אותה למרות שמאז שעלתה על המדים של חברת התעופה הלאומית המופרטת היא התחילה לגלות עניין רב באורתופדיה (לטענתה, כל  ישראלי שני סובל מבעיות ברכיים שמקשות על תפקודו ומאלצות אותו להתיישב במטוס רק במקום עם הרבה מקום לרגליים) ובגנטיקה (משוכנעת שהחצי של מדינת ישראל שלא סובל מבעיות ברכיים, חולק ד.נ.א משותף עם אולסי פרי ובשל הנתונים הפיזיים המשובחים הללו, זקוק אף הוא למרחב מחיה רב ככל הניתן לאזור הגפיים התחתונות). אותה הדיילת מעדכנת אותי מדי פעם על כל מיני אנשים חשובים (פליטי ריאליטי) שממריאים לכל מיני מקומות אקזוטים (ברצלונה). שלשום היא סיפרה לי שגם החייל המיותר בצה"ל, כלומר המעוטר בצה"ל, אהוד ברק, היה בין אלו שיצאו את גבולות הארץ. הוא טס לניו יורק, או שאולי לפרבר ההוא שנקרא וושינגטון.

ממש בשלב הזה בודאי כולכם נתקלים באותה סוגיית צ'אק נוריס מוכרת אך חשובה: האם המטוס המריא ולקח את ברק לארצות הברית או שמא היה זה ברק שהמריא את המטוס ולקח אותו – בעיניים עצומות וכשיד אחת מתעסקת בעגלת הדיוטי פרי – לארצות הברית.

בהתחלה חשבתי שזה לכבוד החג, אודי לקח את נילי והם יצאו לשבוע פלז'ר לבדוק את מלונות היוקרה בערים שהן לא פריז, לטייל ואולי לעשות קצת שופינג. טעיתי. זתומרת, בערך טעיתי. ברק נסע לביזנס, עד כאן הטעות. חוצמזה הוא דבק בתכנית הפלז'ר המקורית: הוא בודק את מלונות היוקרה בערים שהן לא פריז, הוא בטח מטייל קצת וגם עושה שופינג. מלא שופינג.

ולראיה, הנה, רק נחת הבחור ובמקום ללכת לדפוק צרפתית רטובה לגלן בק, האיש מיהר לגייטס (בובי, לא ביל), שם סטיפה על השולחן ואמר "תארוז לי טו גו". אבל גייטס לא כל כך רוצה למכור. מסיבותיו שלו, שאני בטוחה שהן די הגיוניות, הבנאדם לא חושב שזה חשוב שיהיו לנו פצצות שחודרות בונקרים. "אם יהיו לישראלים פצצות שחודרות בונקרים" הוא בטח אמר לעצמו "יש סיכוי לא רע שהוא יחדור לבונקר שבו אהוד ברק מאפסן את האינטגריטי והכבוד העצמי שלו ויגרום לו לעזוב את החיים הפוליטיים ולשלוח את מפלגת העבודה למוסד לנשים מוכות (בוז'י מכיר כמה)". בעצם, אולי זה טיעון כן למכור לנו את הנשק המתוחכם הזה. לא ברור.

אתם אולי חושבים שנטיה מוגזמת לשופינג זה משהו שאפשר לייחס לייצור בלי מודעות כלכלית ובלי רסן, אבל מורשה חתימה על הנייר החלק הזה שמדפיסה הקופה אחרי שמעבירים בה כרטיסי אשראי. לא משנה כמה חסר גבולות יהיה יצר הקניות של הנשים (וההומאים, אני שונאת להפלות מגזר אחד כשאני נוהגת בגזענות כלפי אחר), אני בטוחה שכולן ביחד, המובטלות שנוסעות לקניון עם כרטיסיה של אגד ואלו שנוסעות אליו עם לקסוס חדשה, לא הצליחו להוציא ביחד עשרה מיליארד שקלים במסע קניות אחד.

 

הסחבק שלנו אודי, דוקא כן הצליח. בנסיעה הקודמת שלו לאמריקה, הבנאדם הצליח להתארגן על מלא מלא מתנות וצעצועים חדשים. כי כמו כל גנרל, גם אודי שלנו אוהב משחקי מלחמה, וכמו כל מי שאוהב משחקי מלחמה, הוא אימץ בחום את הטקטיקה שגורסת – ככל שיהיו לך כלי נשק יותר חזקים, ככה יהיה לך יותר קל לנצח. אתם אולי חושבים שזאת לא טקטיקה, שזאת עובדה פשוטה ומובנת מאליה, אבל אני מכירה כמה חבר'ה שדוקא מאמינים שהמפתח לניצחון טמון רק בנכונות שלך להיות מתוקצב מכספי אחרים ולהעמיד פני מתפלל. בכל מקרה, אודי רצה לקנות את המטוסים הכי טובים שיש. הוא בטח חשב לעצמו שגם אם לא נשתמש בהם, זה תמיד טוב שיש כאלה בחניה ושזה אף פעם לא מזיק שבחורינו המצוינים יתרגלו את כישוריהם המעולים על האווירון הכי סטייט אוף דה ארט שיש.

בהתחלה ארצות הברית לא רצתה למכור. לא, לא כי הם אנטישמיים, סתם כי לא בטוח שהם מבינים בשביל מה אנחנו צריכים את התענוג היקר הזה. אבל אז אהוד לחץ, ולחץ עוד ואז עוד קצת. באמצע בטח נפלטה לו המילה "שואה" ואז אולי גם המשפט "האויבים המאיימים להשמידנו" ועוד כל מיני קלישאות שלגייטס נשבר הזין מלשמוע, אז הוא התרצה והסכים למכור. בלוקהיד מרטין פתחו בטח כמה בקבוקי שמפניה ואולי גם אהוד חגג ופתח בקבוק. או את נילי.

ואז אהוד חזר הביתה. בדרך לשדה התעופה הוא בטח חג מעל הדירה הישנה שלו באקירוב, זאת שאהב וטיפח והסתובב בה כשהוא לבוש בחלוק ומרוח בקרמים כשהוא מדדה על נעלי עקב ומחזיק בידו כוס ברנדי חמה ועותק של הסרט המופלא "רוצה אבל פוחד 2". בכל זאת, זה אהוד ברק, הוא לא צריך להוכיח לאף אחד את גבריותו. כשהמטוס יתחיל להנמיך, רא"ל במיל' ברק בודאי הבחין, כבדרך אגב, גם בישראל של אלו שלא גרו באקירוב. אולי בדמיונו הלא ממש פרוע הוא ראה את כל בתי החולים עם הרופאים שסוגרים ארבעים שעות משמרת ואת בתי הספר שנבוכים מזה שהם קיבלו את הטייטל "מוסד חינוכי" ואת הכבישים המשובשים והמסוכנים וכל שאר הדברים הקטנים והלא חשובים האלו שאפשר היה לסגור ולשדרג עם העודף מעשרה מיליארד שקלים נוספים בתקציב המדינה. מצד שני, זה אהוד ברק, אין מצב שהוא חשב על זה.

וזה לא מפתיע, באמת. לצפות מאהוד ברק השופוהוליק לחשוב על הציבור זה כמו לצפות ממנו להיות נבוך אחרי שקרא את הפרק בספר של אולמרט שמתאר איך הוא התחנן שיכניס אותו לקדימה. אין לו את זה, לבחור, הוא לא מסוגל. המקסימום שהוא יכול לעשות זה לעמוד על הסטילטו שלו ולפנטז על מסע הקניות הבא בחו"ל ועל קורס איפור באיל מקיאג' ועיצוב חדש למפשעות שלו. כי מה נשאר לו בחיים חוץ מטייטל מפוצץ וההנאות הקטנות של החיים?

אבל אני רגועה. באמת. אני חושבת על כל קלישאות הביטחון שיאכילו אותי עכשיו ונעים לי בבטן. אין כמו איזה "קמים עלינו לכלותינו" קטן בצירוף עם "אבל זיבי הם יצליחו, החארות" כדי לשפר את מצב הרוח. הרי יש לנו מטוסי חמקן ויש לנו פצצות חודרות בונקר ויש לנו עץ ויש לנו כביש ויש לנו גשר בארץ ישראל, בארץ ישראל. כי הרי היא יפה. וגם פורחת.

אני אשמח גם אם אהוד יעביר את המסר האופטימי הזה הלאה, יו נואו, לבחור הבא שידלג בגיל חמישים לעולם הבא כי לא היה מקום בטיפול נמרץ נשימתי ובאופן כללי כי הוא צריך לחכות 4 חודשים לבדיקה שיש מצב שהייתה מצילה את החיים שלו, ולכל הילדים החמודים/ערסים לעתיד שלעולם לא יעשו הכרות בסיסית עם השפה העברית אבל יתרגלו עד אין קיץ את נוהל שליפת סכין פרפר, וגם לאלו שיפגשו בשנת 2011 מעקות בטון שמפרידים בין נתיבים שהיו מביישים אפילו את 1981. אני מאמינה שיקח לו דקות ספורות להגיע לכל האנשים האלה. סך הכל מדובר במיעוט, קומץ, לא משהו שיש לו כוח אלקטורלי. שישה, אולי שבעה מיליון איש. הם בטח היו ממש שמחים לשמוע תשובות מאהוד שלנו, אבל גם הם כבר יודעים שלהיות או לא להיות זאת לא השאלה. השאלה היא: עוף או בקר?

אבל איזה שופינג בנזונה הרבצת באמריקה, אה?