הלהיטים הגדולים של קיץ 2018

הפעם במיקרופוד: אוסף הלהיטים של קיץ 2018 והוא כולל בין היתר את "סגרו את צה"ל נכנסה שבת", לצד יצירות על זמניות כמו "שוב יש בלאגן בדרום בואו תראו אם אכפת לי" והמיצג פורץ הדרך "שלום תייר מה דעתך על רימינג לביבי?". בונוס למי שכן מאזין: אלינוריגבי עושה תרגום לשפת הסימנים, שזה נשמע מאד לא הגיוני – אבל אמיתי לגמרי (ממש כמו כל יתר הנושאים כאן למטה).

היוש חברים, ממש תודה שבאתם. טוב, בואו נתחיל עם סיפור שמגיע עמוק ממדורי הביזאר והחדשות המוזרות בעיתון שלכם – שנקרא לאחרונה "מדור צבא ובטחון" כי צה"ל הנוכחי צה"ל מספק אוונט גראד ברמות של כלה.

לא מזמן התבשרנו  שיש הלכות שבת בחמ"ל שבין היתר כוללות את ההנחיות הסבירות: לענות לטלפון עם המרפק ולכתוב ביומן עם היד החלשה. הנחיות נהדרות שאפשר לסכם במשפט אחד: הצבא החכם בעולם בטוח שאלוהים אידיוט. לגבי הלענות עם המרפק לטלפון אני רוצה לומר שזאת פרקטיקה לא משהו בכלל, בתקופתי בחמ"ל בנ"מ עניתי לטלפון עם הבוהן (שזה כמו אגודל, רק ברגל, למי שלא חזק באנטומיה). הייתי לוחצת על הכפתור של הספיקר כי לא היה לי כוח לקום מהמיטה והייתי ממלמלת משהו מתוך שינה עד שמי שזה לא יהיה בצד השני היה מנתק או משתחרר. ככה שמבחינתי מדובר בהתדרדרות מוסרית (ולכל מי רוצה לקרוא לי שמאלנית בוגדת שפגעה בבטחון המדינה אז חשוב לציין ששירתתי בנ"מ לפני שהיה לו תפקיד מבצעי בהגנת שמי הארץ והוא שימש נטו כמושבת העונשין של חיל האוויר).

לגבי היד החלשה – לפחות במקרה שלי, כל הידיים חלשות כשמנסים לכתוב מתוך שינה. אבל אני חושבת שבלי קשר זאת פרקטיקה מעולה לעקוף איסורים אחרים והחשוב ומשנה החיים שביניהם הוא איסור השחתת זרע לבטלה – פשוט מתחילים לאונן ביד שמאל. מעניין אותי כמה רחוק צה"ל ילך עם הטקטיקה המצוינת הזאת. דמיינו את המצב הבא: בור בקריה, מאשרים את המבצע הסופר מתוחכם בסוריה, אבל רב המחבלים יגיח ממחבואו רק בשבת – אז מבטלים את השייטת ומביאים במקום 6 תותחנים עם אסטמה ו-2 חימושניקים עם פטור מנשק. אלוהים אמר שבשבת משחקים עם היד החלשה, אין מה לעשות.

והסיפור האפילו יותר פסיכוטי שמגיע מצה"ל הוא על מדריכת צניחה – תפקיד חשוב שעוזר לחיילים לרכוש כישורים שישמשו אותם רבות בשדה הקרב המודרני. מה שקרה זה שחיילים שיש להם יחסים הדוקים מדי עם אלוהים אבל רופפים מדי עם המציאות – דתיים, ככה נדמה  לי שקוראים לזה – החליטו שלא מתאים להם שמדריכה אותם אישה ולכן הסתדרו בשלשות, אבל כשהם עם הגב אליה. אני לא יודעת מה קרה מיד אחרי ההטרלה המפגרת והמעליבה הזאת, אני יכולה רק לספר לכם מה אני הייתי עושה אם הייתי המפקדת שלהם – נוסעת זריז לתל אביב, עושה סבב בכל חדרי הכושר וחוזרת לבסיס רק כדי לשים ליד המדריכה את ההומואים הכי שריריים, מגודלים ומנופחים כדי שהחניכים יצטרכו לבחור אם להסתכל ישירות על אישה או להפנות את הישבן שלהם להומו 1.90 מטר על 90 קילו. למי שאי פעם תהה איך הומצא הצעצוע המפורסם אך המיותר לחלוטין פורפרה – אז זה קרה בדיוק בסיטואציה הזאת.

אבל הבעיות של צה"ל עם החיילים הדתיים לא נגמרות באימונים ובבסיסים. עכשיו – ואני מניחה שזה מה שחמאס עושים אם הם לא מטומטמים –  מתאמנת בעזה יחידת נשים סודית. לא מלמדים אותן איך לתפעל מעצור או איך להסוות את עצמן בשטח – ההפך, רק מאמנים אותן להגיע לאזור לחימה ולעמוד מול החיילים, שמיד יפנו אליהן את   הגב ויתחילו לירות לכיוון הנגב המערבי. צה"ל מוכרע במערכה תוך 3 ימים ובאופן ביזארי במיוחד עזה מצמיחה את המהפכה הפמיניסטית המשמעותית ביותר בעולם הערבי. שזאת בשורה לא משהו לנו כי אחרי בלוני התבערה וקונדומי התבערה יתחילו להגיע אלינו גם חזיות התבערה – כי אם גם ככה שורפים אותן…

קחו בחשבון שהחיילים שלנו נמצאים במקום טוב – ממש ליד לוחמי דאע"ש שמפחדים מנשים ולכן בורחים בכל פעם שהם רואים לוחמת כורדית, כי – וזה אמיתי – מי שנהרג על ידי אישה לא מגיע לגן עדן ולא פוגש 72 בתולות. הוא הולך לגיהנום, שם כידוע מותר לאונן אבל רק עם היד החלשה. אז סך הכל כבוד לצבא שלנו וכמו שאמרה שרהלה שרון: הפרחים לצה"ל. אז פליז תעשנו אותם כי אתם צריכים את זה ודחוף.

ואם כבר דיברנו על דברים שמתלקחים ספונטנית, אז ברכות לתושבי הנגב המערבי על ההסדרה המתגבשת עם חמאס. למי שלא עוקב, הסדרה זה כמו שולם, אבל רק החלק הראשון. שולם שולם לקצת זמן ברוגז ברוגז עוד חצי שנה מכאן. ונזכרתי בזה כי קלירלי זה לא הפתרון לכלום וברור שביבי רק מכבה שריפות. וזה נורא שכבר אי אפשר להשתמש במטאפורות כי המציאות כבר שחטה את כולן.

ועכשיו לאביב הערבי, שהתעורר מחדש בקיץ 2018 בלוקיישן הכי לא מתבקש שאפשר היה לחשוב עליו: כיכר רבין. בשבת היו שם שוב אנשים שמחו נגד חוק הלאום וגם כמה דגלי פלסטין כי במקרה יצא שערביי ישראל הם פלסטינים במקור. מפתיע, אני יודעת, כי לפי הלוק אפשר היה לנחש שהם אסקימוסים משני הצדדים. ועכשיו הנה עוד הפתעה בשבילכם: אני מסכימה שלא היה צריך להניף דגלי פלסטין בהפגנה – לא כי יש לי בעיה עם הדגל, וממש אין לה בעיה עם הדגל, תסמכו עליי – אלא כי היה עדיף להטריל ולהגיע עם דגלי דרום אפריקה – אמנם זה לא דומה עד הסוף – רק 3 צבעים, אבל המסר הרבה יותר מדויק.

ובכל מקרה זה שיפור, כי אם פעם רבנו על אדמה היום אנחנו רבים על חתיכת בד. ותכלס במקרה הזה גם על חתיכת נייר. שהכותרת שלו, אם אני לא טועה, היתה מגילת העצמאות ובתוכו הרבה גסויות כמו המילים חירות ושוויון זכויות. אז בואו נגיד יפה תודה לערבים, כי ממש ברגעים אלו הם נאבקים על זה שתהיה לכם דמוקרטיה. וזה מדהים ,כי תודו שלא הייתם מנחשים שהיעד הבא של האביב הערבי יהיה ישראל.

אבל יש גם דברים טובים שקורים. כנראה כי מישהו כנראה התרשל בעבודה שלו. האירווזיון יתקיים בישראל. היה ספק לגבי זה כי הממשלה החליטה שהיא בונקר ולא שמה כסף, אבל בסוף התאגיד מצא את הסכום הדרוש למקדמה על האירוע או משהו. ואם אני מבינה נכון, אז חלק קטן מהסכום ילך להפקה והשאר על הכשרת סוכני שב"כ שיוכלו לעצור לתשאול את עשרות אלפי המבקרים שיבואו לתחרות- ואם לא שמעתם, אז תנו לי לעדכן: השב"כ מעכב בגבול פעילי שמאל, אנשי רוח ועיתונאים (גם יהודים) כדי לשאול אותם איפה הם על הספקטרום הפוליטי שבין להיות אוהד ישראל נלהב ללהיות טרוריסט אידיאולוגי (שזה כל מה שהוא לא ציוני נלהב, למי שממש כבר לא עוקב). המתחקרים האלה יוכלו  לשאול מה הנוחתים חושבים על הכיבוש, מה דעתם הכללית על ישראל וכדי לאבחן את מידת הציונות באופן מדויק, הם גם יצטרכו לדרג בין 1 ל-10 כמה יאיר נתניהו חתיך לדעתם.

למרות שבעיני זה די פתטי כל התשאולים האלה בכניסה לארץ. ולא כי זה מזכיר דיקטטורות אפלות. זה ספציפית הצורך לוודא שמבקרים שמגיעים לכאן, בעיקר אלו שרצה הגורל והם מחזיקים בדעות ליברליות, יוכיחו את אהבתם לארץ שהיא בכלל לא שלהם. אם אהבה היתה הבסיס להחלטה אם לטוס לאנשהו, התיירות בעולם היתה מתנקזת כולה לניו זילנד ואיסלנד

אז לסיכום – תיירים, אל תגיעו עם דיעות לארץ. ערבים, אל תגיעו עם דגל פלסטין לכיכר רבין. ונשים, אל תגיעו עם כוס לצה"ל.

אינתיפאדת המיעוטים

יש פודקאסט חדש על כל הבנדיטים האלה שדורשים שוויון זכויות כאילו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" היא מדיניות מחייבת ולא רק סלוגן שיווקי קליט. וכנהוג בדמוקרטיה, אתם יכולים לבחור אם לקרוא או להאזין. אבל רק בעברית, כמובן.

שלום לכל עוכרי ישראל, תודה שהצטרפתם אליי, אני יודעת שבמקום ללחוץ פליי יכולתם להקשיב לעוד ספינים מבית היוצר של ב. נתניהו וזה לא מובן מאליו בחום של אוגוסט כי ספינים, כידוע, מייצרים רוח או בריזה או סתם פו של מי שמעוניין להצית מלחמת אזרחים. מה שלגמרי לוקח אותנו לנושא הכי טרנדינג של השבוע – חוק יסוד הלאום, שבקרוב בטח ישונה לחוק יסוד העליהום.

מה שקורה זה שהדרוזים וההומואים פצחו באינתיפאדת מיעוטים. אני אתן לכם תדריך קצר: מדובר בשתי קבוצות שאפשר לזהות באמצעות הדגלים הצבעוניים שלהם והצ'קים שהם מקבלים מהאירופאים – כי כידוע, אף אחד לא יוצא להאבק על זכויות בסיסיות אלא אם כן מישהו מציע לו יורואים בשטרות גדולים. שתי הקבוצות האלה לא קשורות בכלל אבל הן בכל זאת מצאו את עצמן בשותפות גורל כפויה. זה נשמע לא סביר אבל להזכירכם ככה גם התחילה הברית של הדרוזים עם היהודים ושל ההומואים עם זהבה בן.

עוד משהו ששתי הקבוצות האלה עושות – אם הבנתי נכון מחוקקים מהימין – זה להיות מושפעים מהשמאל. דבר די מדהים בהתחשב בעובדה שהשמאל לא מצליח להשפיע אפילו על האלקטורט שלו – שבינתיים עשה לו בלוק, ריפורט ולייק ליאיר לפיד, האיש שכתב את רב המכר "המלך הוא עירום, מת על האאוטפיט שלו"

בשלב הזה הרבה עוצרים לשאול אותי "רבינובה, מה אכפת לך מכל הערבים האלה?" ואני עונה "אולי אתם לא יודעים, אבל אני נצר לשושלת ארוכה, דורות על גבי דורות שלא חשוב לאן הם הלכו ומה הם עשו ואיך הם התלבשו – תמיד יצא שהם היו מיעוט. ומהסוג שנדפק. ובגלל שזה ככה כבר איזה 2000 שנה, אז נטמע לי בדנ"א באג שגורם לי להתלהט בכל פעם שמישהו עושה דבר כזה לקבוצה מוחלשת. ותודה שהתעניינתם, כי מדובר בנסיון יחודי שלי ולא שיש איזה דת שלמה שנושאת את החוויה הזאת.

בואו נדבר ביזנס עכשיו: חוק הלאום ששמו המלא הוא "חוק הלאום, אם אתה לא מסכים איתו, כנראה שלא קראת אותו" – וכל זה מתרחש בכנסת שבה הרוב המוחלט של החברים לא טורח בכלל לקרוא את החוק שמחליט מה יהיה עם הכסף של כולנו ונקרא חוק ההסדרים, אז סך הכל ביקורת לגיטימית. דבר שני, ימנים, אם ראש הממשלה שלכם היה חושב שצריך לקרוא משהו לפני שמחליטים אם הוא טוב – הוא היה טורח לכתוב מצע לליכוד.

בינתיים הימין בסטרס מהתגובה של הדרוזים לחוק שמפלה אותם, אז הם מגגלים בהיסטריה "תסמונת שטוקהולם השפעה נגמרה מה עושים", ומה שהם עושים זה להתחיל לפזר איומים ברכות: לא חבל שתאבדו את מעמדכם הטוב, לא באסה שתהרסו את ברית הדמים שבה אתם מקריבים ילדים למות במלחמות שלנו? שזאת המקבילה ללהגיד "יש לכם טלוויזיה, גישה לקנטינה, טיולים בחצר – לא חראם שתאבדו את הכל ותלכו לצינוק?" כי אין דבר שמעיד על קלאס יותר מדיבור של השב"ס.

וההומואים זה סיפור אחר, הם מטילים עלינו אימה עם הטרור הלהט"בי – שזה לגמרי נשמע כמו משהו שירתיע את כל מי שהוא לא בעניין של בדס"מ או של המאה ה21. אנחנו שוב נאלצים לשמוע הסברים על כמה הומסקואליות היא דבר לא טבעי – ממש כמו חיסונים, אני מניחה. ודווקא אין לי עניין להתחיל להסביר לאנשים כמה הם טועים כי בואו, יש לי נטפליקס ואם ממש ישעמם לי אני פשוט אחפש משהו לראות". מה שכן שווה לומר – כי לא מצאתי כלום לראות בנטפליקס כבר שנתיים וחצי – זה שאם יש משהו לא טבעי בקהילה זה הומואים שמצביעים ליכוד ולסביות פאשיסטיות. כי אם אתן חלק ממיעוט שלאורך רוב ההיסטוריה דוכא ואתם בוחרות לתמוך פוליטית באג'נדות שהתכלית שלהן היא דיכוי – באמצעים שונים – אז כן, זה מגעיל. הלוואי והיה לי משהו אפילו חצי מצחיק להגיד על זה, אבל קשה לי לחשוב כשהאנרגיות שלי מושקעות בלנסות לא להקיא.

אם בכל זאת בא לכם להטריל את מי שטוען שזה לא טבעי אתם יכולים פשוט להציע לו לנסות. צדיק, 5 דקות להניח פין במעלה החלחולת? נסה רגע מין אנאלי ואז נדבר. אם, כאילו, תצליח לדבר. כי בואו, אם זה היה נגד הטבע גוף האדם לא היה בנוי ככה שאיבר המין הזכרי ישתלב כל כך יפה במעלה הישבן ולרווחת שני הצדדים.

וזה מבאס שעושים לנו הפרד ומשול. שאת הדרוזים שולחים לסוריה ואת השמאלנים וההומואים לעזה. מבאס כי הפגנה של דרוזים יחד עם הערבים עם הההומואים זאת כבר בכיף כמות אנשים שמשתקת מדינה. וגם את אירופה, שתפשוט רגל מכל היורו שיצטרכו להעביר לנו.

אז סבבה, ישראל, תמשיכי להילחם בערבים – אנשים שקיימים במרחב הזה מאות שנים ושורדים פה למרות שהמזרח התיכון הוא… וול, המזרח התיכון – וכנראה גם ישארו פה הרבה אחרי שנתניהו יסיים להרוס את הציונות. ובכיף, ישראל, תמשיכי להתכתש עם גייז, סוג של אנשים שלאורך ההיסטוריה נחשבו עבריינים שמסתכנים בכלא או במוות או בסרטן העור מהמצעד ולא רק שהם עדיין פה – יש מהם יותר מאי פעם והם גם נראים מרוצים ממש. אז ישראל, אולי תחשבי שניה עם מי את נכנסת לריבים מיותרים כי מדובר בקבוצות ששרדו מאות שנים נגד כל הסיכויים בזמן שנתניהו – ואני יודעת שזה מרגיש הרבה יותר – שרד רק 13.

הודו לנתניהו כי טוב

[זהו תמלול של הפודקאסט במיקרו-דוזינג לטובת אלו שקשר העין-יד שלהם מקרטע ומקשה עליהם ללחוץ פליי. גם הקטע הזה, כמו כל הקטעים של הפודקאסט במיקרו דוזינג, אורכו 4:20 דקות כי מהם החיים בלי דאחקה פנימית ואינפנטילית]

היי חברים, ממש תודה שבאתם, כנראה הזדמנות אחרונה לפני שיוצא חוק שאוסר על הקלטות, כולל של אדם מקליט את עצמו כי ממשלת ישראל וטיעונים רציונלים כבר לא. הפעם רציתי לדבר על טיולים להודו. אם לא שמעתם, אז נתניהו המריא ממש היום לביקור בתת היבשת ההודית – או אם נשתמש בהגדרה המדויקת שהגיאוגרף והסוציולוג המחונן, ד' טראמפ בוודאי נתן לה – שיטהול.

האמת שלביקור הזה היו מתוכננים לצאת המלכה האם, הסמרטוט האב והבן זונה. אבל זה לא קרה, כי בסוף המשפחה של כחולי הדם וורודי השמפניה הבינה שלמרות שהם חיים בווייב של המירוץ למיליון, זה עדיין לא אומר שהם צריכים כל הזמן לטוס מסביב לעולם ולהטריל מקומיים. אז הבן יאיר לי נאלץ להשאר בארץ  וזה היה די מפתיע , בעיקר כי הוא נראה כאילו הוא צריך קצת רוחניות בוואקום הענק שהוא חיים שלו. כנראה שזה לא קרה כי הוא לא הספיק לעשות את כל החיסונים הנדרשים. למרות שאם היה טורח לשאול אותי הייתי מסבירה לו שזה שזה לא כזה נורא, בהתחשב בעובדה שהוא בטח כבר חטף כל מחלה אפשרית מהעיסוק האינטנסיבי שלו בזנות וסרסורות.

הביקור של אבינו מלקנו (ובגלל שאתם שומעים אותי ולא קוראים, אתם לא יודעים שאמרתי מלקנו בק') ימשך 6 ימים – שזה ארוך לביקור רשמי. בגלל שאין לי מושג מה ביבי מתכוון לעשות שם, אני יכולה רק לנחש מתוך הכרות מסוימת עם האישיות הגבולית שלו, שהוא טס כדי להביא דברים לארץ בזול. האם הוא ינסה להבריח טולה בתחת? לא סביר. הוא בטח ייקח את זה לכיוון של להביא קצת מהתרבות ההודית. שזה הגיוני כי ראש הממשלה כבר אימץ חלק מהמנהגים המקומיים – למשל, ויפאסנה שהוא מתרגל בכל פעם שעיתונאי רוצה לראיין אותו או יוגה, שתנוחת ה"כלב, מביט מעלה" שוכללה על ידי יאיר שבכל פעם שקאיה מחרבנת, הוא מסתכל לשמיים ומעמיד פנים שהוא לא רואה.

סביר שבשלב הזה הוא ילך על אחת מ2 אופציות: או שהוא יקח את תכנית המתאר של הטאג' מאהל לקראת השיפוץ המתקרב של מעון ראש הממשלה, או שהוא ייבא את שיטת הקאסטות ההודית המפורסמת ויישם אותה בארץ. איך? ככה: הכי למעלה יש את המהרג'ות, או הנתניג'ות – אחריהם יש את העשירים, האוליגרכים או בשם הקיבוצי: כל מי שהבן שלהם היה צריך מתישהו לשים 400 שקל על יאיר. מתחת יש שכבה דקה – אבל ממש דקה, כמו חריף בלאפה של אשכנזי – של מעמד ביניים. והכי למטה יש את כל הקאסטה של הישראלים שעושים את כל העבודה השחורה ורק חוטפים צעקות ומכות מהמשטרה – או כמו שבבלפור אחד קוראים לזה: המני נפתליז.

אבל עזבו את ביבי, לי בעיקר כואב על יאיר שבגיל 25 ובאיחור קל של 21 שנה מגלה לראשונה שיש פער בין הרצונות שלו לבין המציאות. שלא לדבר על זה שכל החברים שלו בטח מסמסים לו עכשיו כל מיני התחכמויות כמו "חשבתי שאתה בהודו, אמרתי לו". שאלו, אם השיר הזה עתיק מדי עבורכם, מילים של אהוד בנאי. מי שהוא חלק מהמשפחה הישראלית הכי מוכרת והכי מוכשרת והכי אהובה שצמחה כאן אי פעם – משפחת בנאי. טוב, אולי לא הכי מוכרת. שניה רק למשפחה של יאיר, וידועה בשם משפחת זנאי.

בגלל שאתם כבר יודעים שאני אוהבת להסתכל גם על הצד החיובי, חיפשתי בכוח ומצאתי כמה נקודות אור בביקור הזה: הראשונה היא שבטח נזכה לראות את שרה בסארי. וגם אם לא – לפחות יצא לי להגיד שרה בסארי, שזה כיף. יכול להיות גם שהזוג המלכותי ינצל את השהות כדי לעשות דברים שישראלים בד"כ עושים בהודו. או בקיצור, ישארו בחדר כדי לשלשל את החיים וככה יחסכו לראש הממשלה מודי חפירות על להעביר את השגרירות לירושלים וגם את השיטוט הרומנטי הקבוע על קו החוף + שתיית מים מותפלים, הפעם בורנאסי.

חוצמזה נתניהו גם יקח חלק בארוע שנקרא "שלום בוליווד" שמטרתו לחזק את הקשר בין תעשיית הקולנוע הישראלית לזאת בהודו. וזה הגיוני שהוא יעשה את זה כי גם סימן ההיכר של נתניהו – ממש כמו של בוליווד עצמה – הוא משחק מוגזם ומלודרמטי וחיים בסרט שנמשך הרבה יותר מדי זמן. אני לא יכולה לחכות לפירות של שיתוף הפעולה בין תעשיית הקולנוע הישראלית לבוליווד, שבטח יפיק את סרטי המופת "החיים על פי אגרה", "מבצע כופתה" והקלאסיקה "סאלח צ'אפטי".

עכשיו בעצם רק נשאר לנו להתפלל שעד שנתניהו יחזור אנחנו נתקדם כבר עם השיר של אהוד בנאי וכשהוא יעשה לנו את הקטע של "אני בהודו, הוא אמר" נריץ מהר לפזמון ונענה לו "זמנך עבר, עבר עבר עבר עבר".

2015 היא השנה שבה אשנה את דפוסי ההצבעה שלי

לא רוצה להתרברב, אבל יכול להיות שפיצחתי את הקוד וגיליתי מה הדבר שהכי צורם לישראלים באוזן, המשפט שמוציא מדעתם את כולם, חבריי השמאלנים וימנים כאחד (סתם, אין לי חברים ימנים) ומכניס אותם לאטרף שאפילו לוחם דאעש שאוחז בסכין מושחזת לא מכיר. בניגוד לתחושת הבטן הראשונית, לא מדובר בהזדהות עם בנצי גופשטיין וגם לא וידוי על משיכה מינית לאיברהים צרצור, לא המשפט "אונס זה די לגיטימי אם הבחורה מתלבשת חשוף", אפילו לא אם אקרא לאמא שלהם זונה ואפרט את התעריפון המלא – כל אלה מתגמדים לעומת המשפט הבא: "אני לא מתכוונת להצביע בבחירות".

במקרה הגעתי לתגלית המרעישה הזאת כי מאז שהכריזו פה על הבחירות לכנסת העשרים, לפני מלאנתפלים זמן, אני מסתובבת בעולם ומספרת לאנשים שאני מוחלת על זכותי הבסיסית לשלשל פתק לקלפי. האמת שזה לא מדויק, בשבוע האחרון אני טוענת בלהט שאני שבויה בהתלבטות קשה בין ש"ס של דרעי לתואם ש"ס הזול שמזמינים באלי(ישי)אקספרס. נלווה לזה גם הסבר על זה שכל ההודעות ששלחתי בווטסאפ למר"ן כדי להתייעץ עדיין לא קיבלו וי כחול, אבל שאם הבנתי ממנו נכון, אף אחד מהשניים לא ממשיך את דרכו של מר"ן כי כבודו הלך בסוף בדרך כל בשר.

רק שהדאחקה הקטנה והעדתית הזאת לא ממש עוזרת לי ואנשים מצליחים, באמצעות כישורים דידוקטיביים יוצאי דופן, להסיק שגברים מזוקנים והומופובים לא מייצגים אותי משהו, אז הם ממשיכים להתעקש. ואז אני מתוודה שוב: לא מצביעה. ואז נופלת עטרת ראשם. הלם ותדהמה. צער רב ויגון עמוק.

כמו כל אדם מוכה זעזוע, גם אלו שדגמתי מיד מעלים בסיאנס את המורה שלהם לאזרחות ומספרים לי על כמה חשוב להצביע. לי, כן? אני, שהצבעתי בבערך 13 מערכות בחירות מאז שהחוק התיר לי לצרוך אלכוהול! אני, שגררתי את חבריי לקלפיות באיומי אקדח, אפילו את הימנים (סתם נו, אין לי חברים ימנים)! ולמרות שזה מרגש לגלות שאחרי שנות הכרות רבות אנשים עדיין סבורים שאני לא מבינה מה הערך של השתתפות במשחק הדמוקרטי – אני לא מתרגשת ממסע השכנוע שלהם.

הטענה המרכזית שלהם היא שאם הציבור החילוני מתון (אין לי מושג על איזה סגמנט מדובר, אבל כנראה שהכוונה היא לכל מי שהם לא חרדים, מתנחלים וערבים) יגיע בהמוניו לקלפי, אז דירות יעלו קצת כסף ויהיו אוטובוסים בשבת או משהו כזה. תוהה מתי יהיה זמן טוב לספר לכל אותם גאונים מתמטים ש: 1. ראש הממשלה חילוני. 2. שר האוצר (היה) חילוני. 3. שר הפנים חילוני. 4. שר התחבורה חילוני. 5. רוב הח"כים חילונים. 6. לא בטוח שעוד שני ח"כים ליש עתיד ואחד לעבודה הם ההבדל הקריטי שבניתם עליו. 7. ודרך אגב, החרדים לא אשמים בזה שנבחרי הציבור שלכם אימפוטנטים כמו א-מיני שנשלח לעבור סירוס כימי.

זה נהיה אירוני במיוחד כשנאום כזה מגיע ממצביע לפיד (שהתוודה על כוונתו להצביע לו שוב), האיש שקבע תקנון כל כך לא דמוקרטי שהיועץ המשפטי של המפלגה הקומוניסטית בתקופת יוזף סטאלין נמלא קנאה מעוצמת הריכוזיות. ומילא לא להכיר את תקנון המפלגה שאתה בוחר בה, זה שמאפשר ליאיר לפיד לכלוא את טופורובסקי במרתף של מטה התנועה בפתח תקווה ולהפוך אותו לשפחת המין הפרטית שלו – אבל לא להכיר את המציאות הכלכלית שאתה חי בה? כי היא לא השתנתה לטובה והעובדה שהאיש לא מקשר את זה עם היותו של לפיד שר האוצר בשנתיים האחרונות היא בהחלט פלא קטן.

גם אם זה עצוב, זה לא מתקרב לעוצמה הטראגית של מאות אלפי ישראלים שממשיכים להצביע לליכוד למרות שניכר שיורדים עליהם טילים ושהבנק מקעקע להם את גובה המינוס על הגב, בחלק שקרוב לעמוד השדרה. אפשר יהיה לכתוב ספרים שלמים על הפסיכוזה הזאת ועל היסודות הנפשיים של ההרגל הזה, לא כי להצביע לימין זה רע, אלא כי הנטיה שלנו להצביע שוב ושוב עבור מי שבבירור לא עושים את העבודה, היא הדגמה נהדרת למשפט של אינשטין על זה שלבצע את אותה הפעולה שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות, זו אי שפיות. וזאת גם הוכחה לזה שמהגניוס היהודי נשאר בעיקר יוס, אהבל אחד שאוהב את המדינה ושונא להתעמת עם המציאות.

איכשהו, מכל מבול ההשמצות המרוככות שאני מקבלת מחבריי כי החלטתי (לעת עתה, הרי בחיים הכל יכול להשתנות. למעט, אולי, מצבי הכלכלי) לא להצביע, הגעתי רק למסקנה אחת: יש יסוד סביר להניח שלא הפנמנו את צורת השלטון הזאת עד הסוף ושחלק גדול מאיתנו משוכנע שדמוקרטיה מתמצה בהליכה לקלפי אחת לארבע (זה מצחיק, כתבתי ארבע) שנים. כאילו הפתק והמעטפה הם חזות הכל ותוך התעלמות מזה שבסוף התהליך הנבחרים אמורים לתרגם את הפתקים האלה למדיניות. למשל, אם אנשים מצביעים למפלגה שבראשה עומד – ואני סתם ממציאה פה שם – מישהו בשם בנג'מין ניתאי שאומר שהוא "חזק מול החמאס", אז המצביעים אמורים לקבל ארבע שנים שקטות. אלא אם כן ריצה למקלטים היא ביטוי כלשהו לחוזק. ברגע שהוא לא עושה את זה, הקונספט של שלטון העם נמעך. ברגע שהוא לא עושה את זה ולמרות זאת בוחרים בו שוב, הקונספט של שלטון העם מתחלף ברעיון של שלטון העמות.

כי בסופו של דבר, אם אני צריכה להכנס אל מאחורי הפרגוד ולהעמיד פנים שבראש מפלגת השלטון לא עומד איש מטורף שהישגו היחיד הוא שבירת שיא גינס באזכור המילים שואה ואיראן; ולהעמיד פנים שיש עתיד לא מונהגת על ידי מחולל ססמאות טבול בג'ל; ולהעמיד פנים שמפלגת הפועלים ההיסטורית מציעה לי את הבעלים של משרד עורכי הדין הכי נכלולי בסביבה, ששתק בעצמו בחקירת שחיתות; ולהעמיד פנים שמפלגת השמאל היחידה היא גם זאת שלא הסכימה להפגין נגד מלחמה בזמן שהיא נמשכת, כי כשהתותחים רועמים המחאה על מיוט. אולי במקום זה, פשוט נעמיד פנים שכן הצבעתי?

בואי שרה'לה, דוחים

(על מנת להקל על בני העדה הפמיניסטית, כל המשפטים המלגלגים על שרה מסיבות הקשורות אך ורק במראה, מסומנים ב-*)

 היוש שרה'לה, דיס איז רבינובה קולינג. אני יודעת שאנחנו לא מכירות ודי ברור שיש לנו אינטרס הדדי לא להכיר לעולם, אבל בנסיבות אלו נראה שאין ברירה אלא לפתוח ערוץ תקשורת שבו אספק לך כמה הסברים על מה שחברים שלי – אלו שאת תמיד שואלת מי נתן להם מקלדת/זכות הצבעה – עשו לך.

 אפתח בהודאה: זה באמת לא פרופורציונלי, העיסוק הזה בשמלה שלך. (בעיקר נוכח העובדה שיש כל כך מעט שמלה וכל כך הרבה את*), אבל גם זה שאנחנו צריכים לקבל את בעלך כראש ממשלה לעוד ארבע שנים זה לא כל כך פרופורציונלי ביחס לחטאים שלנו. מבינה? ככה זה שרה'לה, טאף לאק.

 עכשיו בינינו, אני לגמרי מבינה מה ניסית לעשות שם. קמת בבוקר אחד במעון ראש הממשלה והבנת: משעמם. שבע שנים את אשת ראש הממשלה והיית חייבת איזה שינוי, גיוון. אז החלטת שאת רוצה להיות קרלה ברוני.  ואני הכי מבינה אותך, שרה'לה. בא לך להיות האישה ההיא שכולם בוהים בה עם פה פעור ומבט שטוף זימה, את רוצה להיות הסיבה האמיתית לכך שבעלך מוזמן לביקורים מסביב לעולם, מתחשק לך שיופיעו תמונות מחמיאות שלך גם בעיתונים שעמוס רגב לא עורך אישית. לגיטימי.

 בשלב הבא הגיע שלב היישום. חשבת לעצמך: "מה קרלה ברוני היתה עושה"? נצא מנקודת הנחה שהתשובה "עושה תינוק לראש מדינה מכהן" נפסלה מטעמי גיל ופוריות ולכן המשכת לאופציה ב': "דופקת הופעה". אז הלכת ובחרת שמלה ובמקרה יצא שעשית את זה בזמן שעברת ניתוח עיניים מורכב בהרדמה מלאה, תחת תרופות מטשטשות ובחנות שמעסיקה כזבנית אישה בשם ליליאן פרץ. קורה. כשהתעוררת הבנת שלא עשית בחירה משהו, גם זה קורה, אבל אז מיד נזכרת ש"קרלה הופכת כל שוק לשיק" ושגם את, מתחת לבהמה הסדיסטית ושונאת האדם שבך, סוג של ליידי.

 אלא שכאן עשית טעות אומללה: שכחת שברוני יכולה לטשטש באמצעים פיזיים אחרים את החטא האופנתי שביצעו מעצבי השמלה*, ואת זה שברוני לא צריכה באמת להראות מכובדת או יצוגית במעמד הזה. כי נו, זאת כולה כנסת ישראל, מה לקרלה ולזה? היא רק תיירת מצרפת, אין סיבה שהיא לא תראה כמו זונת קראק. את, לעומת זאת, אשת ראש הממשלה הישראלי. ואין מצב שפספסת את העובדה הזאת, הרי זאת כנסת ישראל ואת פאקינג מנהלת אותה מרחוק.

 (וזה לא שאני לא מפרגנת לך, שרה'לה, כן? אני הכי רוצה שתהיי הקרלה ברוני של המזרח התיכון. בעיקר כי בעלה עכשיו בשוונג של חיפוש עבודה ולא הייתי מתנגדת לזה שגם בעלך יהיה מובטל.)

 ואולי זה בכלל בטעות. אולי היית מוטרדת מכל העבודה הקשה שלפניך: משא ומתן קואליציוני, מינוי סגל ללשכת ראש הממשלה ושיחות חשאיות עם בכירי היחידה לאבטחת אישים בשב"כ כדי לשכנע אותם לחבל בבלמי הרכב של נפתלי בנט. או שסתם בעלך התאמן עליך עם הנאום שלו בטקס ההשבעה וכל הדיבורים על איראן, מלחמות ושואה נוספת הכניסו אותך לחרדה קיומית שהביאה אותך למוד של קרפה דיים, שגרם לך לעשות את מה שחלמת עליו תמיד: להתחפש לאהוד ברק בזמן שהוא מתחפש לדראג קווין. בקטע הזה, שרה'לה, אני חייבת להחמיא לך. פגעת בול.

 אבל יש גם נקודת אור בסיפור הזה, שרה. לא עור, מזה כבר ראינו יותר מדי אצלך*. אור. תראי איך השמאלנים והפמיניסטיות מגנים עליך בחירוף נפש. זה מרגש אותך, אני יודעת. כאות הוקרה בטח תדאגי שיתנו להם לבחור בעצמם את מדי האסיר במחנות המעצר לשמאלנים, אם יקומו.

 למה מגינים עליך? זה לא כי אוהבים אותך. הם שמאלנים, אין להם לב אלה, איך יאהבו? זה כי את אישה. ומהסוג הלא רזה, אם יורשה לי. והם מבינים שאם מבקרים אותך, זה רק כי את אישה ולא רזה, לא כי הצלחת להתעלם מכל קוד לבוש אפשרי (למרות שהמדינה אשכרה ממנת לך את המלתחה) ולעשות את הדבר הכי לא יצוגי בזמן שאת מחזיקה בתפקיד הכי יצוגי שיש.

 כן, אני יודעת, זה מצחיק גם אותי איך שקצת איבר רביה נשי והרבה שומן* משכיחים מהם לרגע את העובדה שאת מנהלת את המדינה בלי שנבחרת ובגלל שנבחת. על בעלך. שכחו איך אחוז האבטלה פה קפץ בגלל שחצי מעובדי לשכת רה"מ עיצבנו אתך ונשלחו לביתם. שכחו גם את הנעליים המעופפות והגרביים עם הדולרים. הכל נעלם. רק איבר רביה נקבי ושומן. שומן ואיבר רביה נקבי.

 אבל אני, שרה'לה, לא מהשמאלנים ההם. אני אולי שכחתי מה זה להיות יהודיה, אבל את כל השאר אני זוכרת. ובגלל זה, שרה'לה, אין כוונה לוותר לך. בארבע השנים הקרובות את תהפכי להיות האתנחתא הקומית הרשמית שלי. בכל פעם שיהיה לי עצוב, רע או סתם מר – אביט בך ובגיבוב הבדים הכעור שעליך – ואצחק.  כשאגיע לתחנת הדלק ואגלה שמחירו של ליטר בנזין הגיע (במזל טוב!) למחיר של עשרה שקלים לליטר, לא אבכה – רק אביט בך ואצחק, כשארוץ למקלט באמצע הלילה כי בעלך היה זקוק להרפתקה קטנה מעבר לגבול – אביט בך ואצחק, כשמספר המובטלים במשק יגיע ל350 אלף – אביט בך ואצחק וכשיאשפזו אותי בחדר המשאבות של איכילוב כי המסדרונות מלאים – נכון, אביט בך. ואצחק. הרי הצחוק יפה לבריאות.

 כי אין מה לעשות, שרה'לה, כל אחד צריך לשלם על הבחירות שלו. את על השמלה הזאת ואנחנו על בחירות 96, 2009 ו-2013.

לא נאמתם לי

אז כן, חזרתי מניו זילנד*. ולפני שאתם מזדרזים לשאול את השאלה הברורה מכולן, הלא היא "למה בשם בכל הרוחות עשית זאת"? אפנה אתכם לגורמים הרלונטיים (קליק). ודווקא הייתם מצפים שהרשויות יגלו קצת יותר גמישות כלפי מישהי שתרמה כל כך הרבה לכלכלה הניוזילנדית (בעיקר למגזר האמון על הכנת פיש אנד צ'יפס) ומפרגנות לפחות בתושבות קבע, אבל לא.

מאז שנחתי כאן הספקתי להתגבר על ג'טלג אימתני, לחוות הלם תרבות מהסוג שלא חשבתי שיכול לפקוד מישהי שהתחנכה באשדוד, ולהצביע. למרות שיש לי הרבה מה לכתוב גם על השניים הראשונים, נראה שהפעם אני דוקא אתמקד בבחירות.

אכזבה מתוצאות הבחירות לא תמצאו אצלי, כי הרי אני מהדור שחונך על תבוסת ותבוסתנות השמאל. אבל בגלל שאין דבר כזה וואקום, אז את החלק שאמור להיות מוקדש למפח נפש, הקצתי לקנאה. ולא קנאה בומבסטית של "למה המדינה שלהם טובה יותר/מתפקדת יותר/אוהבת את התושבים שלה יותר?", אלא משהו צנוע, מהסוג של "למה המנהיגים המזורגגים שלהם יודעים לתת נאומי ניצחון טובים יותר"?

באמת, אני לא דורשת רמה גבוהה של ביצוע ואפילו לא הבעת נכונות לקיום הבטחות, אבל בחייאת, לפחות בתקופה הזאת של המשחק המקדים שלפני הרכבת ממשלה, כשכל אחד מבטיח גדולות ונצורות עם שאריות קונפטי מעל – המינימום שאני רוצה זה שתתנו לי להרגיש, פעם אחת, שאתם יודעים מה הכיוון הנכון. לא שאתם הולכים אליו, לא שהזנתם אותו ביעד בוויז, לא. רק שאתם יודעים.

למשל, אם פוליטיקאי מסוים ואלמוני מצליח להחזיר את המפלגה חסרת הסקס אפיל שלו לימי הזוהר שלה, אז שלא יתחיל את נאום הניצחון שלו בתודה לחיילי צה"ל אשר על המשמרת. רק פעם אחת, בואו נעמיד פנים שיש עוד משהו שמקשר אותנו מלבד הזכות המפוקפקת ללבוש מדי זית מאד לא מחמיאים בשנים היפות של חיינו. וגם אם אין, אז אולי סתם אפשר להשתדל לא להעלות על ראש שמחתנו את הארגון הנפלא והמדהים הזה, שהוא הרבה דברים – אבל לא בדיוק משהו שפוליטיקאי מתחיל אמור לאונן עליו בשידור חי ברגע הכי חשוב של הדמוקרטיה המשתנקת הזאת. אלא אם כן הוא מתכנן הפיכה צבאית או משהו.

הייתי רוצה גם שבדקה השמינית לנאומו, כשהוא כבר מדבר סוף כל סוף על ליצור מדינה שבה לילד שנולד בדימונה יהיו אותן הזדמנויות כמו לבן עשירים מפונק שנולד ברמת השרון, שיקח את זה עד הסוף. שיבטיח שוויון בין הילד מרמת השרון לילד מחברון. אגב, לא חייבים לקיים, רק להבטיח, מראית עין. שנרגיש נורמליים לפחות עד הבוקר.

יודעים מה? אם זה כזה קונספט חדשני, אז פשוט שיביע שאיפה לוותר על הצורך לשלוט בהם וייתן לראש הממשלה הפלסטיני לשבור את הראש על איך עושים שהילד בחברון יהיה שווה לזה שבשכם.

וכשהמטאור הפוליטי החדש, זה עם הג'ל בשיער והריק בעיניים עולה לנאום, במקום להמציא סיפור שקרי על אביו המנוח ולהגיד "יש לנו הזדמנות לעשות משהו למען ישראל", שיצהיר בפשטות: אנחנו נשגשג רק כשלא יהיו פה עובדים שלא מצליחים לגמור את החודש וכשלא יהיו יותר נשים שמרוויחות רק פחות כי הן נשים. אם הוא רוצה לעשות את זה אותנטי, הוא גם יכול מצידי לסיים בטוב ביי.

וכשראש הממשלה הנבחר – או אולי עדיף לומר: הנבחר בקושי – נדחף לנאום של הג'ל והמבט החלול, שלא יפחיד אותי עם האיראן הזאת שלו, אלא שיבטיח לי שביטחון ושלום לא דורשים מלחמה נצחית. ואם הוא גם לא חושש בצורה יוצאת דופן מההשלכות או ממה שתגיד אשתו, שיצהיר שהוא הולך לדאוג לזה שחירות ואושר לא יהיו פריווילגיות של מיעוט, שיבהיר שזכויות סוציאליות לא פוגעות בחופש הכלכלי. והכי גרוע, שיגיד אחת ולתמיד שלא יכול להיות שבמדינה שלו אנשים לא יוכלו להתחתן ולקבל זכויות שוות רק כי הם הומואים (או סתם לא יהודים), כי הם פאקינג נוצרו שווים. ובפעם המיליון, אין צורך לעמוד מאחורי המילים האלו, רק לתת להן לצאת מהפה. זהו.

ועכשיו הכל טוב ויפה. ואתם יכולים לצחוק חופשי כי אתם נבוכים מהנאיביות שלי. ואני יכולה לצחוק קצת, בעיקר כדי לגוון מהיאוש, ו-313 מיליון אמריקאים (שיצא להם לאכול לא מעט מלחמות וגרעון ואבטלה ומסתננים) יכולים לצחוק גם – כי הנשיא שלהם אשכרה אמר את הדברים האלה (קליק). ובמקרה שלו אפשר גם להמר שהוא אפילו קצת התכוון לזה.

אז איך אפשר שלא לקנא?

 

 

 

 

*לאור חזרתי הבאמת מצערת מניו זילנד, נכנסתי למוד אינטנסיבי של חיפוש עבודה. אם יש לכם הצעות מעניינות (בעיקר בתחום התקשורת, אבל לא רק) – דברו איתי, אני ב rabinova123@gmail.com