אינתיפאדת המיעוטים

יש פודקאסט חדש על כל הבנדיטים האלה שדורשים שוויון זכויות כאילו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" היא מדיניות מחייבת ולא רק סלוגן שיווקי קליט. וכנהוג בדמוקרטיה, אתם יכולים לבחור אם לקרוא או להאזין. אבל רק בעברית, כמובן.

שלום לכל עוכרי ישראל, תודה שהצטרפתם אליי, אני יודעת שבמקום ללחוץ פליי יכולתם להקשיב לעוד ספינים מבית היוצר של ב. נתניהו וזה לא מובן מאליו בחום של אוגוסט כי ספינים, כידוע, מייצרים רוח או בריזה או סתם פו של מי שמעוניין להצית מלחמת אזרחים. מה שלגמרי לוקח אותנו לנושא הכי טרנדינג של השבוע – חוק יסוד הלאום, שבקרוב בטח ישונה לחוק יסוד העליהום.

מה שקורה זה שהדרוזים וההומואים פצחו באינתיפאדת מיעוטים. אני אתן לכם תדריך קצר: מדובר בשתי קבוצות שאפשר לזהות באמצעות הדגלים הצבעוניים שלהם והצ'קים שהם מקבלים מהאירופאים – כי כידוע, אף אחד לא יוצא להאבק על זכויות בסיסיות אלא אם כן מישהו מציע לו יורואים בשטרות גדולים. שתי הקבוצות האלה לא קשורות בכלל אבל הן בכל זאת מצאו את עצמן בשותפות גורל כפויה. זה נשמע לא סביר אבל להזכירכם ככה גם התחילה הברית של הדרוזים עם היהודים ושל ההומואים עם זהבה בן.

עוד משהו ששתי הקבוצות האלה עושות – אם הבנתי נכון מחוקקים מהימין – זה להיות מושפעים מהשמאל. דבר די מדהים בהתחשב בעובדה שהשמאל לא מצליח להשפיע אפילו על האלקטורט שלו – שבינתיים עשה לו בלוק, ריפורט ולייק ליאיר לפיד, האיש שכתב את רב המכר "המלך הוא עירום, מת על האאוטפיט שלו"

בשלב הזה הרבה עוצרים לשאול אותי "רבינובה, מה אכפת לך מכל הערבים האלה?" ואני עונה "אולי אתם לא יודעים, אבל אני נצר לשושלת ארוכה, דורות על גבי דורות שלא חשוב לאן הם הלכו ומה הם עשו ואיך הם התלבשו – תמיד יצא שהם היו מיעוט. ומהסוג שנדפק. ובגלל שזה ככה כבר איזה 2000 שנה, אז נטמע לי בדנ"א באג שגורם לי להתלהט בכל פעם שמישהו עושה דבר כזה לקבוצה מוחלשת. ותודה שהתעניינתם, כי מדובר בנסיון יחודי שלי ולא שיש איזה דת שלמה שנושאת את החוויה הזאת.

בואו נדבר ביזנס עכשיו: חוק הלאום ששמו המלא הוא "חוק הלאום, אם אתה לא מסכים איתו, כנראה שלא קראת אותו" – וכל זה מתרחש בכנסת שבה הרוב המוחלט של החברים לא טורח בכלל לקרוא את החוק שמחליט מה יהיה עם הכסף של כולנו ונקרא חוק ההסדרים, אז סך הכל ביקורת לגיטימית. דבר שני, ימנים, אם ראש הממשלה שלכם היה חושב שצריך לקרוא משהו לפני שמחליטים אם הוא טוב – הוא היה טורח לכתוב מצע לליכוד.

בינתיים הימין בסטרס מהתגובה של הדרוזים לחוק שמפלה אותם, אז הם מגגלים בהיסטריה "תסמונת שטוקהולם השפעה נגמרה מה עושים", ומה שהם עושים זה להתחיל לפזר איומים ברכות: לא חבל שתאבדו את מעמדכם הטוב, לא באסה שתהרסו את ברית הדמים שבה אתם מקריבים ילדים למות במלחמות שלנו? שזאת המקבילה ללהגיד "יש לכם טלוויזיה, גישה לקנטינה, טיולים בחצר – לא חראם שתאבדו את הכל ותלכו לצינוק?" כי אין דבר שמעיד על קלאס יותר מדיבור של השב"ס.

וההומואים זה סיפור אחר, הם מטילים עלינו אימה עם הטרור הלהט"בי – שזה לגמרי נשמע כמו משהו שירתיע את כל מי שהוא לא בעניין של בדס"מ או של המאה ה21. אנחנו שוב נאלצים לשמוע הסברים על כמה הומסקואליות היא דבר לא טבעי – ממש כמו חיסונים, אני מניחה. ודווקא אין לי עניין להתחיל להסביר לאנשים כמה הם טועים כי בואו, יש לי נטפליקס ואם ממש ישעמם לי אני פשוט אחפש משהו לראות". מה שכן שווה לומר – כי לא מצאתי כלום לראות בנטפליקס כבר שנתיים וחצי – זה שאם יש משהו לא טבעי בקהילה זה הומואים שמצביעים ליכוד ולסביות פאשיסטיות. כי אם אתן חלק ממיעוט שלאורך רוב ההיסטוריה דוכא ואתם בוחרות לתמוך פוליטית באג'נדות שהתכלית שלהן היא דיכוי – באמצעים שונים – אז כן, זה מגעיל. הלוואי והיה לי משהו אפילו חצי מצחיק להגיד על זה, אבל קשה לי לחשוב כשהאנרגיות שלי מושקעות בלנסות לא להקיא.

אם בכל זאת בא לכם להטריל את מי שטוען שזה לא טבעי אתם יכולים פשוט להציע לו לנסות. צדיק, 5 דקות להניח פין במעלה החלחולת? נסה רגע מין אנאלי ואז נדבר. אם, כאילו, תצליח לדבר. כי בואו, אם זה היה נגד הטבע גוף האדם לא היה בנוי ככה שאיבר המין הזכרי ישתלב כל כך יפה במעלה הישבן ולרווחת שני הצדדים.

וזה מבאס שעושים לנו הפרד ומשול. שאת הדרוזים שולחים לסוריה ואת השמאלנים וההומואים לעזה. מבאס כי הפגנה של דרוזים יחד עם הערבים עם הההומואים זאת כבר בכיף כמות אנשים שמשתקת מדינה. וגם את אירופה, שתפשוט רגל מכל היורו שיצטרכו להעביר לנו.

אז סבבה, ישראל, תמשיכי להילחם בערבים – אנשים שקיימים במרחב הזה מאות שנים ושורדים פה למרות שהמזרח התיכון הוא… וול, המזרח התיכון – וכנראה גם ישארו פה הרבה אחרי שנתניהו יסיים להרוס את הציונות. ובכיף, ישראל, תמשיכי להתכתש עם גייז, סוג של אנשים שלאורך ההיסטוריה נחשבו עבריינים שמסתכנים בכלא או במוות או בסרטן העור מהמצעד ולא רק שהם עדיין פה – יש מהם יותר מאי פעם והם גם נראים מרוצים ממש. אז ישראל, אולי תחשבי שניה עם מי את נכנסת לריבים מיותרים כי מדובר בקבוצות ששרדו מאות שנים נגד כל הסיכויים בזמן שנתניהו – ואני יודעת שזה מרגיש הרבה יותר – שרד רק 13.

מסתננים ונהנים: המדריך המלא לשנאת זרים

[הגרסה האילמת (וגם המלאה) לפודקסט במיקרו-דוזינג. אהבתם? אל תסתירו את זה (בעליית הגג), שתפו או העבירו הלאה למדינה שלישית! ואם אתם רוצים לדעת מתי יהיו עוד פודים במיקרו-דוזינג, קחו שניה להסתנן לרשימת התפוצה]
היי חברים, ממש תודה שבאתם. אני באמת מעריכה את זה ומקווה שלא תעזבו אותי מרצון למדינה שלישית. אז מה שקורה זה ששמתי לב שכמעט כולם משתייכים לאיזשהו איגוד מקצועי שדרכו הם מביעים את מורת רוחם מזה שממשלת ישראל מנסה להעביר פליטים הלאה כאילו הם היו מתנה מאפנה שקיבלנו לחג ואנחנו לא רוצים, אז אנחנו נותנים לאוגנדה ורואנדה כי הם אפריקאים אז בטח הסטנדרט שלהם במתנות נמוך יותר – למרות שעד היום העברנו לרואנדה ואוגנדה רק נשק ואף פעם לא במתנה. אבל אני לא משתייכת לשום ארגון, אין לי עצומה לחתום עליה, אז קבלו את הפודקאסט הזה במקום:

אז אחרי שסיכמנו שצריך לעזור לפליטי דארפור כי שרה נתניהו אמרה – סליחה, צרחה, עולה השאלה מה עושים עם הפליטים מאריתראה וסודן. באופן קצת מוזר, הגירוש המתקרב למדינות בהן אין למבקשי המקלט סיכוי לשרוד הדליק את הישראלים שכבר נערכים להסתיר את הפליטים אם יחל גירוש מסיבי מה שהכי נגע לי ללב זה שניצולי שואה אמרו שהם יחביאו פליטים. וזה עשה לי עצוב כי הפליטים גם ככה מסכנים וזה נראה לי אכזרי באמצע החורף לשכן אותם אצל זקנים שאין להם כסף לחימום וחשמל כי החודש הם החליטו לקנות תרופות.

היו גם ישראלים שהגדילו ראש והצהירו שיתחתנו עם פליטים כדי שיוכלו להשאר בארץ וכך למעשה המציאו את הקונספט המיינדבלואינג: חתונות נגד גירושים. אגב, גם אני אישית חשבתי פעם על להתחתן עם אריתראי חסון, אבל פחות בשביל הקטע ההומניטרי ויותר כדי להטריל את אמא שלי.

על עצומות חתמו אמנים, אנשי סגל אקדמי ואנשי צוות אוויר באל על – עם טייסים שהודיעו שיסרבו להטיס פליטים בניגוד לרצונם. אבל האמת היא שבעצומה היו בערך 8 טייסים, כל היתר היו דיילים ופרסרים שלא יכולים לסרב להטיס אף אחד. מה הם כן יכולים לעשות? לסרב לתת שירות – מה שאומר שלפחות מבחינתם זה עסקים כרגיל. עורכי הדין, גם הם הכינו עצומה משל עצמם. דווקא זאת עצומה מאד עוצמתית שמטלטלת את הציבור כי אם הגענו למקום שבו אפילו עורכי דין נאלצים לעשות את הדבר המוסרי – כנראה שהמצב באמת קשה.

הארגונים המקצועיים שכן הביעו תמיכה בגירוש היו ועד סוחרי הסמים, ארגון הגג של הנרקומנים וגילדת הסרסורים על שם שלדון אדלסון, שרוצים שהאריתראים יעזבו את דרום העיר כדי שהם יוכלו לחזור לשם ולהפוך את דרום תל אביב לשכונה המשגשגת והבטוחה שהיא תמיד הייתה.

באשדוד לא מתעסקים בעצומות, שם חיפשו פקחי הגירה מבקשי מקלט שהתחבאו בעליית גג – לא, לא מטאפורית. אבל האמת היא שבכלל לא מדובר בפקחי גירוש שיצאו למרדף אלא בתושבי העיר שמפולגים בגלל נושא השבת ורוצים לגשר על הפערים ולמצוא מה שמאחד אותם. בגלל שבאשדוד יש הרבה רוסים, אז הייתה בעיה הלכתית ללכת על ה"כולנו יהודים", אז שיחקו שם על הקלף של כולנו גזענים.

ואם כבר כולנו גזענים, בדרום תל אביב ובשאר הארץ ממשיכים להתעקש שפליטים חייבים לעזוב כי הם כולם פושעים שהורסים את המדינה ומסכנים את עתידה. ושוב, מדובר פה בפחות מ-0.4 מאוכלוסיית המדינה, זה פחות מהמשלחת שנתניהו לקח לדאבוס, זה פחות מהאלקטורט של מרצ, זה פחות אנשים מאנשים שעומדים עכשיו בתור לסוסו אנד סאנס. זה כלום. אבל פרו טיפ ממני אליכם. אם אתם באמת מודאגים וחוששים מהרס המדינה ומדברים שמסכנים את עתידה, המינימום שאתם יכולים לעשות זה להיות עקביים ולא להצביע לנתניהו. ועוד טיפ: אי אפשר להכליל ואסור לקבוע שקבוצה שלמה של אנשים שהם כולם עבריינים, כולם פושעים וכולם גורמים נזק לציבור. אלא אם כן מדובר בפוליטיקאים, ואז סבבה.

ועכשיו הפסקה לדיסקליימר: אומרים לי שאני לא יכולה להעביר ביקורת על תושבי דרום העיר כי אני לא חיה בין פליטים. ועל זה יש לי לומר לכם "וואלה?" כי גם בשכונה שלנו שורצים פליטים. וכן, גם הם כהי עור. זה אמנם לא מולד, יותר תוצאה של תולדה תאונה שכללה יותר מדי חוף בוגרשוב ופחות מדי מקדם הגנה. ועדיין, פליטים, נרדפים על ידי המשטר בארץ המוצא שלהם. ואמנם ספציפית מדובר ברשויות המס בצרפת. ועדיין, פליטים לא פחות. יופי אני שמחה שהבהרנו את זה, בואו נמשיך.

שמתי לב שהרבה ישראלים מקפידים לקרוא למבקשי המקלט עבריינים כי הם חצו את הגבול בצורה לא חוקית. ואני רק רוצה לומר שאני מעריכה את היכולת היהודית הזאת לחדד בהגדרות, ככה שמי שנפלטו משלטון רצחני ועבודות כפייה, חצו מדבר ברגל, נחטפו ונאנסו רק כדי לגור בדירה עם ג'וקים בדרום תל אביב הם "עבריינים" בזמן שישראלים בני 21 שמתגנבים לארה"ב בלי אישור עבודה ומשקרים לפקיד הגירה כדי למכור מוצרי ים המלח מזויפים באיזה קניון בנבאדה הם בסך הכל ילדים טובים שרוצים לעשות כמה גרושים, למה את כזה קשה איתם?

אתם יודעים מה, נגיד ויגרשו אותם. כי באמת, מה הקטע בלתקוע אותם במתקן חולות, בדרום הארץ, בתנאים סניטריים מפוקפקים ולא לתת להם לצאת כשהם רוצים? מה הם חיילים בצה"ל עכשיו? אז הם ילכו ויתפנו 35 אלף עבודות מסריחות של שטיפת כלים וניקוי אסלות שמישהו אחר יצטרך לעשות. אז איך ממלאים את התקנים שיתפנו? שתי אופציות. הראשונה: לוקחים את כל החשודים בפרשיות ביבי השונות, שופטים אותם, מוצאים אותם אשמים כי בואו נו… ואז במקום לשלוח אותם לכלא נותנים להם עבודות שירות של לנקז את השמן המג'ויף מהצ'יפסר בכל המסעדות בתל אביב. אופציה ב: לוידעת אם אתם יודעים, אבל יש מחסור בתקנים לרופאים, לעובדים סוציאלים ולפסיכולוגים חינוכיים, שבמקום לעבוד נאלצים לחתום אבטלה. מה שעושים זה מכריחים אותם לקחת את העבודות הליטרלי שחורות האלה תוך כדי קריאות "מפונקים, לכו לעבוד". ואם זה לא עובד מאיימים עליהם בגירוש מרצון למדינות שיעשו הכל בשביל רופאים ועוס"ים כמו קנדה, אוסטרליה ושאר מדינות מערביות מתוקנות. ברור לי שזה לא נשמע לכם כמו איום, אבל אם רופאים שעושים תורנות של 420 שעות עוד לא עזבו לשם עד עכשיו, כנראה שזה באמת מפחיד אותם.

אגב מג'ויף, נזכרתי שראש הממשלה איים פעם להחליף את הרופאים המפונקים פה ברופאים שהוא יביא מהודו, ואת ההיטקיסטים שעפים על עצמם במתכנתים שהוא יביא מהודו ואת הלייקים שלו הוא בכלל מביא מאינדונזיה. אז אולי בעצם אין לו בעיה עם זרים שעובדים פה? אז מה הקטע, זרים חומים זה סבבה אבל שחור זה כבר גוון אחד יותר מדי?

כי נו, בואו נגיד את האמת. גם אנחנו, כמו טראמפ, רוצים את המהגרים שלנו מנורבגיה ולא משיטהולז. למרות שנורבגיה ספציפית כנראה פחות מתאימה לנו כי כבר הייתה לנו נפילה אחת עם דברים שהבאנו מאוסלו. ואתם יודעים מה, נגיד והבאנו עכשיו מלא מהגרי עבודה בלונדינים, אתם הרי יודעים מה יקרה – או שיתקעו אותן בדירות על בן יהודה ויתנו להן לראות 12 לקוחות ביום או שאנחנו נתחיל לפקפק ולהגיד "מה, הם בלונדינים? לא יכול להיות, הם בטח שחקנים" כמו שעשינו עם משפחת תמימי. ואם כבר הזכרתם את תמימי, מישהו כבר סיפר לכם שבזמן שכולם משותקים מפחד בגלל 34 אלף שוטפי כלים כושים, יש 3 מיליון עהד תמימי שמחוברים אלינו כמו תאום סיאמי בגדה ובעזה? או שהפצצה הזאת מתקתקת חזק מדי ואתם מעדיפים לשחק בלנטרל קפצונים?

ושימו לב שעד עכשיו בכלל לא דיברתי על מוסר. כי אני יודעת שאתם אוהבים לשמוע על מוסר כמעט כמו שרני רהב אוהבת לשמוע שתפסו לה את החניה הדיפלומטית. אז אני לא אדבר אתכם על מוסר. רק אצטט ניצול שואה שאמר לטמקא שממשלה יהודית לא מגרשת פליטים. ואני לא רוצה לבאס ניצולי שואה כי חורף ובטח קר להם בחושך, אבל מישהו צריך לספר לו שאין פה ממשלה יהודית כי אנחנו מדינה ציונית והדבר היחיד שמעניין אותנו הוא לדאוג שלא תהיה שואה שניה. ובגלל שלאריתראים זאת מקסימום שואה ראשונה, ולכן זאת ממש לא בעיה שלנו. אם הם רוצים, הם מוזמנים ללכת ולחזור כשתהיה להם שואה שניה. ואז כבר נמצא תירוץ אחר לסנן אותם, אל תדאגו.

 

ליזיסטרטה של מסים

אני אוהבת את ישראל. באמת. אני אוהבת אותה. ולא סתם אהבה מסיבות ערטילאיות כמו ציונות, אלא מסיבות מוחשיות למדי: היא מצחיקה אותי. מצחיקה אותי באמת, כמו שג'ון סטיוארט מצחיק אותי, כמו שטוויטר (לפעמים) מצחיק אותי וכמו שלצפות בבוב ספוג כשאני מסטולה (להלן: סקוויד-וויד) מצחיק אותי. היא מצחיקה אותי כי היא קומדיה וכי היא נותנת לי לצפות בה מקרוב. ותאמינו לי שאפשר להעריך את החוש הקומי שלה כשמגיעים למסקנה שהעתיד כבר לא תלוי במדיניות הכלכלית שלה, אלא רק במדיניות ההגירה של אוסטרליה (או ניו זילנד, או קנדה, או ארצות הברית או כל מדינה דוברת אנגלית אחרת שלא עולה במוחי כי סקוויד-וויד).

אבל יש לה בעיה אחת לישראל הזאת, התזמון הקומי שלה לא משהו. אם למשל החליטו כאן על העלאת המע"מ ביום רביעי, אז ההפגנה נגד המהלך התרחשה רק במוצאי שבת, שלושה ימים אחרי. כאילו שהמוחים התכוונו לבוא להפגנה מצוידים בגרון מצוחצח, שלטים בולטים, נעליים נוחות ומכונת זמן.

למה הם עשו את זה ככה? לא יודעת, אולי זה נסיון לעשות סלפסטיק. אתם יודעים, המפגינים מתרסקים על הפרצוף ואנחנו צוחקים ומוחאים כפיים. ואגב, אם זה לא מספיק, אז להפגנה הזאת גם הגיעה כמות אנשים שלא הייתה עוזרת לכם לארגן מניין. אבל אל תתנו לזה להרוס לכם, הרי גם קומדיה של טעויות היא קומדיה. כאמור, עם בעל חוש קומי מפותח, אבל רופס וכנוע ורקוב. וזוהי לא רשימת תכונות מעליבה אלא בעיקר מחווה לאחת הדמויות המצחיקות שנראו כאן: אל בנאדי.

אני, אישית, לא מוטרדת מעליית המע"מ בדיוק מאותה סיבה שאני לא מוטרדת מאלוהים – כי הוא לא קיים בשבילי. ההוצאות שלי כל כך מינימליות, כל כך בסיסיות , שההשפעה של עליית המע"מ כמעט זניחה. אבל אתם? אתם ממשיכים לקנות, משום מה. עובדים על אוטומט וקונים על אוטומט ואילמים. כנראה מחווה לצ'פלין בזמנים מודרניים. שזה מצחיק והכל, אבל מה הקטע?

אבל אתם, אתם כן קונים. ובדיוק בגלל זה אני רוצה לומר לכם: אל תקנו. זה יקר מדי. המע"מ אמנם עלה רק באחוז, אבל אתם לא יודעים לחשב אחוז וברשתות יודעים את זה, אז הם דחפו לכם עוד עליות מחירים. כי הדלק התייקר וכי היה אסון בבנגלדש וכי מחירי הסחורות עלו – למרות שאף אחד לא באמת יודע מהן אותן סחורות מסתוריות ואיך קורה שהן רק עולות, למרות שבעיתונים כתוב לפעמים שהתעריפים יורדים.

ולמרות שעלה, לפעמים אתם מוצאים את עצמכם הולכים לקנות משהו. פריט. חולצה או נעליים או אופניים או טלוויזיה או שתי ביצים עם סלט ומיץ תפוזים עלק טבעי שעשוי מרכז (זה נקרא, אם אני לא טועה, ארוחת בוקר ישראלית זוגית וכדי שבאמת תהיה סיבה לצחוק, כי ישראל מצחיקה, זה עולה שמונים שקל). בואו שניה נודה על אמת, רוב הסיכויים שאתם לא צריכים את הפריט החדש הזה, כנראה שתסתדרו בלי חולצה חדשה, נעליים חדשות אופניים חדשים, טלוויזיה חדשה או קלקול קיבה (הייתם מצפים שבשביל שמונים שקל לחביתה הם יטרחו לשמור על מטבח קצת יותר היגייני, אבל לא). אתם רק רוצים אותם. וכנראה שבצדק, כי הם יעשו לכם להרגיש נעים בתוך כל התקופה המחורבנת הזאת, שזה אחלה והכל – אבל לא משתווה לנעים כשמרגישים כשמאלצים את הממשלה לאכול את הדייסה שהיא בישלה.

תוציאו פחות. בסופו של דבר יראו את זה בדו"חות. בחדשות יראיינו פושטי רגל ובעלי עסקים שבוכים שהקונים לא באים, הרשתות ינסו להמציא מבצעים חדשים וארוחת בוקר ישראלית תתעדכן למחיר הריאלי של 79 שקלים בלבד. שר האוצר שלכם יזיע כאילו הוא באימון אגרוף. יהיה צחוקים.

ואתם יודעים מה? גם כשאתם חייבים לקנות, המדינה לא חייבת לדעת מזה. זה יכול להיות הסוד הקטן שלי ושלכם. ושל בעל העסק. שלמו מזומן, אבל לא מזומן אלא "מזומן" מהסוג שמתלווה אליו "הנחת מזומן".עסקה כזאת מהסוג שבה כולם יוצאים מרוצים, חוץ מהמדינה, שיוצאת – כהרגלה – כלבה סדיסטית. אז נכון שזה קצת קשה לקנות בלי חשבונית בשופרסל, אבל אם אתם עדיין קונים בשופרסל – מע"מ היא הבעיה האחרונה שלכם. שלמו מזומן במכולת השכונתית (שכנראה לא מדווחת גם ככה), תבקשו מהמוסכניק שיעשה ג'סטה ויקח מכם מחיר מזומן, נסו בכל חנות לבקש הנחת מזומן. אם יש בכם עוז, תבקשו לשלם גם לרואה החשבון שלכם בשחור. אני שונאת בעלי מקצוע שמעלימים מס, זה דוחה, אבל ההתנהלות של המדינה דוחה יותר.

בינתיים, שתלך המדינה ותשכלל את מנגנון הגבייה שלה על החברות שמתעקשות לשמור אצלן רווחים כלואים. תסבירו לה שקשה באימונים – קל בקרב. זה לא אולי לא מצחיק, אבל   בצה"ל אומרים את זה בכל פעם שבאים לקצץ להם בתקציב, אז כנראה שזה נכון.

באמת ישראלים, אם אתם לא מתחברים לקונספט הזה של עשייה ופחות מתאים לכם הקטע הזה של לצאת מהבית ולמחות, זה בסדר. אבל תפצו על זה באי עשייה. אל תקנו ואל תבקשו/תוציאו חשבוניות. תעשו ליזיסטרטה של כסף. ובגלל שהם כל כך אוהבים לדפוק אתכם, נראה כמה זמן הם כבר יחזיקו מול השביתה הזאת. ודבר אחד בטוח, גם אם זה לא יצליח – לפחות יהיה מצחיק.

הגז דולף, אבל זה לא מתפוצץ

1. כן, גם אני צעדתי במוצאי שבת במה שכונה יריית הפתיחה של המחאה החברתית, שנה ג'. בכוונה כתבתי "צעדתי" ולא "מחיתי" או "הפגנתי" או משהו באמת פומפוזי שמדיף ניחוחות של זיעה, דמעות ומכות מיס"מניקים. זה בעיקר כי חשוב לי לדייק וגם כי למדתי בחלוף השנים שגוזמאות זה לא סקסי.

אם במקרה הייתם בהפגנה, הטתם אוזן והתאמצתם להקשיב, וודאי שמעתם את הצועדים שרים את מה שהיה יכול להיות המנון ההפגנה: "ללכת אל, ללכת מ, ללכת כי כולם הולכים. מה זה בעצם משנה ממה בעצם הם בורחים".

וגם אני – מודה – בעיקר הלכתי. מי שרצה לראות אצלי זעם, כעס, תקווה, אמונה ושאר רגשות שמניעים שינויים, אשלוף עבורו תמונות שלי מיולי 2011. כי מאז עברתי כמה עדכוני גרסה והתאמות ולמרות שאני מודל מאי 2013 עדיין סולידרית עם המאבק, אני בעיקר צופה מן הצד. אמנם משתתפת, אבל רק מסקרנות. רוצה לראות איזו עוד פירוטכניקה תעשה ישראל עד שהעסק יתפוצץ, כמה סלטות וברגים היא תבצע עד המפגש הבלתי נמנע עם הקרקע. וגם אם העסק לא יתפוצץ ולא יערך מפגש חגיגי עם הקרקע, זה עדיין מרתק. האמנות הישראלית של לחתוך עוד ועוד כדי לראות עם כמה מעט אנחנו יכולים לשרוד. כמו משחק ג'נגה אקסטרימי במיוחד. אתם כבר יודעים שהלבנה הבאה שתשלפו כבר תמוטט את המגדל כולו, אבל המבנה ממשיך לעמוד. זה מרשים, זה מעורר התפעלות וזה בעיקר מנוגד לכל חוקי הפיזיקה. אבל איך אומרים אצלנו: חוקי פיזיקה לחוד וחוקי פוליטיקה ישראלית לחוד.

2. בחיים, הכל עניין של לוקיישן. ככה שאם רק הייתי זזה כמה קילומטרים מזרחה, אל לב הבורגנות של רמת גן, הייתי פוגשת קבוצה קטנה אך נחושה הרבה יותר. כנראה שגזל מכוון ושחיתות מופגנת יכולים להיות הרבה יותר מעצבנים מניהול רשלני (אם אתם בקטע של מחמאות) או כושל (אם אתם בקטע של המציאות) של הכלכלה הישראלית. ההפגנה נגד ייצוא הגז מול בית השר שלום באמת שידרה מסר של "אל תתעסקו איתנו" ומאותה סיבה שידרו להם השוטרים במקום מסר של "על תתאסקו איטנו" ונתנו קצת מכות כדי לחזק במפגינים את צדקת הדרך. שהיא, כמובן, הדרך של הגז הישראלי לידי תאגיד השחיתות הרוסי גזפרום.

ולכן גם מדהים אותי לראות שיש אנשים שסבורים (בשם הטרוליות והליברטיניות) שהגז הזה שייך לטייקון המסתפר ושזכותו לקחת אותו לעצמו. ובאמת, דבר ידוע הוא שאם יש אוצרות טבע בשטחה של מדינה, יהיו אלו דווקא הטייקונים שירוויחו בזמן שהמדינה תקבל פירורים. כדי להוכיח את הנקודה, אני מבקשת להזמין לדיון כמה חברים מן המפרץ הפרסי. הם ידגימו לנו עד כמה העושר המגיע ממשאבי טבע לא צריך להשפיע על רווחת האזרחים. אם יהיו נחמדים, ידגימו לנו על הזרוע של יצחק תשובה מה גזר דינו של גנב במדינות המפרץ.

3. ההפגנה הזאת מול ביתו של האיש שאמור להחליט בקרוב האם לאפשר את ייצוא הגז ואף הודיע שיעשה זאת תוך שבועיים על מנת לאפשר לתשובה לחתום מהר על הסכם הייצוא, פגעה בלא מעט אנשים. ובלא מעט אנשים אני מתכוונת בעיקר באלו שנאלצו לקרוא את הגיגיה של אשת השר בנושא ולהתמודד עם הטקסט רווי הכאב והפחד של בנה. כן, ערב לא קל עבר על הבן של. הוא ואחיו נאלצו להתבצר בבית המידות שלהם בהסגר, ללא מזון או שתייה ראויה (השליח של צפרה לא הצליח לעבור בין ההמון הזועם). וזה בזמן שמאות מפגינים (!) עם מגפונים (!!) קראו קריאות נחרצות נגד השר (!!!). ובכלל, שלא ינופפו בתירוץ הזה של דמוקרטיה בכל פעם שמשהו לא נראה להם. משפחתו של יורש העצר עשתה די והותר למען הדמוקרטיה הישראלית. יש להם עיתון, לא? אז שחררו אותם מהנטל הזה של ההפגנות.

אולי כדאי שנסביר לו, לנסיך הצעיר, שאי אפשר לרקוח כל היום קומבינות באווירה אנטי דמוקרטית, להתנהל בחוסר שקיפות, לשקר ללא הרף, לרמות ולהדיף צחנה של אינטרסים (והמחמאות האלו נתונות לממשלה נתניהו השנייה והשלישית כולה, לא רק לאבא שלו) ואז להגיד למפגינים: "אבל למה להפגין מול הבית ולא מול המשרד? ולמה לא לתת מאה ימים של חסד? ולמה אתם צועקים במקום לזרוק עלינו עלי ורדים וחתיכות מרשמלו?".

אז תשמע, בן של, אי אפשר לשחק מלוכלך ולדרוש מאיתנו פייר פליי, אי אפשר לרמות כדי לנצח ואז להגיד "אבל ככה זה במשחק הדמוקרטי. קבלו זאת". איןמהלעשות, באש נלחמים עם אש. ותגיד תודה חמוד שאין להביורים במלאי ושהם באו עם להבה קטנה.

בקיצור, מר יורש עצר, ברור לכל שאתה רגיל לזה מהבית, כי בכל זאת – כולם יודעים מי ההורים שלך – אבל רבאק, אלינו אתה לא צריך לדבר כמו אל מפגרים.

תעשה באב, אחד במע"מ

מפחיד. בית המקדש נחרב. ועוד פעמיים. כנראה שהעם היהודי של העת העתיקה, הוא לא היה משהו בלהשיג אישורי בניה. או בלהתחמק מצווי הריסה. זה לעומת העם היהודי של ימינו, שדווקא יש לו אחלה מאכערים במנהל ובוועדות, אבל בכל זאת לא סביר שיצליח לבנות מחדש את בית המקדש.

למה? אתם שואלים, ובכן, לא בגלל שעדיין יש פה שנאת חינם ואנחנו מפחדים מחורבן שלישי. אין דבר כזה שנאת חינם בעולם בכלל (ממש כמו שלדברי הברסלבים אין יאוש). הרי שנאה היא הסיבה לקיימנו, בבת עינינו, מה שמקים אותנו בבוקר ומרדים אותנו בלילה – איך אפשר שלא לתמחר דבר כזה?

הסיבה שלא יקום פה הבית השלישי קשורה בעיקר לזה שאין מספיק עתודות קרקע, שזה בשפתם של אנשים רגילים "אדמה שאפשר לבנות עליה". ואם יש אדמות, אז נורא יקרות. וזה גם לא ריאלי שלכל עם יהיה בית מקדש משלו, שישכרו בית. רק בשבוע שעבר קראתי שזה הרבה יותר משתלם לשכור מאשר לקנות. כתב את זה באובייקטיביות מישהו שיש לו אינטרס, אז האמנתי.

וזה לא רק לבנות אותו. מילא רק לבנות. פה יש גם את האלמנט של התמ"א 38 על החורבות הבניין הקודם. צריך הסכמה של כל הדיירים בשביל זה. כל הדיירים כולם. אתם ראיתם פעם הסכמה בישראל? ועוד בירושלים? ועוד במזרחה? זה לא ילך. הערבים לא יהיו מוכנים שיבנו מתחת, היהודים לא מוכנים שיוסיפו קומה למעלה. וגם מעלית אי אפשר לבנות שם, כי כל הפואנטה של המקום היא לעלות לרגל. בקיצור, עדיף לשכור.

כתבתי לשכור? אז בטעות. אין כסף. לכו תדעו, אם נוציא עכשיו כסף על לשכור בית שלישי, אנחנו עוד עלולים להפוך לספרד. זה שטייניץ אמר.

ספרד, אתם מבינים מה זה?

זאת אומה שלא מסוגלת לבנות בית אחד, שלא לדבר על להחריב שניים. מדובר כאן בעם של עצלנים, כל הזמן סייסטה. אפילו את הבקר שכבר הביאו לא מקריבים לזבח, סתם נותנים לו לרדוף אחרי הפרוכת האדומה ברחובות.

ומה הם כבר עשו בהיסטוריה שלהם ששווה לדבר עליו? אינקוויזיציה? חה. הצחקתם. אנחנו הרבה יותר טובים באינקוויזיציה. לא מאמינים? תנו לזה חמש-עשר שנים וכבר תראו לבד.

רק שלא נהיה ספרד.

או יותר גרוע: יוון.

כי היוונים האלה, נו באמת… הם כבר חסרי תקנה. כל כך פזרניים, כל כך לא ממוקדים. במקום אל אחד, סולידי, כזה שהכל נהיה בדברו, הלכו על עשרות. עשרות! וכמה מקדשים בנו? על כל הר. פלא שהם קרסו כלכלית?

אז ברצינות, עכשיו זה לא הזמן להתלונן. ראיתם איך גמרו היוונים, מה נשאר להם מהאימפריה שלהם? בקושי לצעוד ראשונים באולימפיאדה – וגם זה קיבלו רק מרחמים (וכולם הרי יודעים שהדבר הכי שווה במשחקים האולימפיים זה לא לצעוד – אלא לעמוד דום. תשאלו את לבנת, היא יודעת). והאימפריה שלנו, גם היא עוד תיפול לאיטה, לנגד עינינו. זה נתניהו אמר, והוא מבין בכלכלה. כל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי למנוע שידור חוזר של אימפריה קורסת-גוססת-נהרסת זה לתת עוד אחוז של מאמץ, עוד אחוז של השתדלות.

כתבתי מאמץ? התכוונתי למע"מ.

כתבתי השתדלות? התכוונתי למס הכנסה.

זה רק אחוז אחד. דל שומן. והרי במה צריך לקצץ אם לא בשומן?

כתבתי שומן? אז באמת התכוונתי לשומן. זה לא שראש הממשלה שלכם ובובת היד שלו מעוניינים  לקצץ לכם במסת השריר. טוב נו, אז אולי כן, אבל תסתכלו על זה כעל תרומת איברים. אתם תתרמו קצת שומן, שריר ועצמות כדי להציל להם את התחת. מצווה, לא? תנו כתף, חברים, תנו גם לב וכליה וריאות וזרועות. זאת המדינה שלכם, זאת הכלכלה שלכם – תעשו מה שצריך לעשות.

אבל רק שלא נהיה ספרד ויוון. שמעתי ששם האזרחים עדיין יוצאים לרחובות, לא?

הקיטור של לפיד

קודם כל, משחק. נחשו מה פגשתי בחג השבועות? לכו על הניחוש הכי פרוע.

רוצים רמז? זה גרוע יותר מבלינצ'ס מוקרם ומפתיע יותר מלגלות שנתאי פרץ הוא בכלל חצי אשכנזי (טפו).

ובכן, חברים: פגשתי מצביע לעתיד של יאיר לפיד.

אמנם יש הרבה זמן עד הבחירות וייתכן שהוא ישנה את דעתו, ירד מהארץ או יאבד את האמון בדמוקרטיה עד אז. אבל, כמו שמסתייגים עורכי הסקרים, אם הבחירות היו נערכות היום – האיש היה הולך לקלפי ומחפש את הערימה של יש עתיד.

ובכל זאת, לפיד?

כן, לפיד. כי הפוליטיקה הישנה אכזבה אותו, כי הליכוד עושה עבודה מחורבנת, כי קדימה סובלת מאין אונות, כי העבודה גם היא שותפה לדבר עבירה וכי מרצ זה לשמאלנים הרד קור (כאלה שעוד מאמינים בשלום) ולכן היא בכלל מחוץ למשוואה.

אני לא מכירה אותו יותר מדי, את המצביע לפיד, אבל הוא לא עושה רושם של איש טיפש. מה שכן, כשהפרסומאים של "אתה ישראלי בעיני, יאיר" פילחו את קהל היעד, הם ראו אותו בעיני רוחם. אשכנזי, בן שלושים ומשהו, איש היי טק בדרג בינוני, מרוויח יפה ואפילו בעלים גאה של דירת ארבעה חדרים (אמנם בפתח תקווה, אבל בכל זאת – דירה).

אז איך הוא נפל ברשת של לפיד? בשביל לענות על זה אצטרך לספר לכם שברגע שהוא התחיל לדבר, האוויר התמלא באדים. לא לא, אלו לא היו אגלי הזיעה של וכחנים להוטים, אלא הקיטור של ישראלי שאגר ואגר וצבר – עד שנשבר. להלן, הקיטור שמניע את הדהירה של לפיד למרכז העניינים של הפוליטיקה.

האיש עצבני, האיש מתוסכל והכי גרוע: האיש מדבר בסיסמאות כי הוא מכיל כל כך הרבה כעס, שאין לו מקום לרעיונות מורכבים.

ואולי הוא כועס בצדק. בסוף יום עבודה של 12 שעות, כשהוא חוזר הביתה, מה שהוא קולט בזווית העין בחדשות זה שמנהיגי המחאה, שהוא גם תמך בה ברגעי השיא, מנצלים את הכוח שלהם כדי להיאבק בשביל אלף מחוסרי דיור שזכאים לדיור ציבורי. או גרוע יותר: הם נאבקים על כסא בכנסת.

הוא לא עצר לחשוב שאולי יש למישהו אינטרס שזה מה שיחשוב על מנהיגי המחאה. ואולי הוא בכלל לא יכול להמשיך לחשוב, אחרי שגילה שבעקבות המחאה הוא משלם יותר מס, אבל בתמורה הוא מקבל את מה שנקרא בשפת העם – זין בעין.

והוא לא מבין שמנהיגי המחאה לא אשמים בכישלון (בדיוק כמו שהם לא אחראים להצלחה. זה גדול מהם) זאת הממשלה שעשתה ספין על טרכטי ואז המשיכה בדרכה, כרגיל. הוא גם לא מפנים שאפילו לו יש חלק באשמה, כי הוא לא טרח להמשיך ולהתייצב בהפגנות. זה הם אשמים, כמה חבר'ה צעירים שיודעים להכין שלטים מפלקטים.

אחרי זה הצטרפו למעגל האשמים גם החרדים והערבים. הריכוזית במשק ואלו שנהנים ממנה, נותרו ללא פגע. הרי ריכוזיות וטייקונים זה נושא שמסובך לעכל בזמן שפרזיטיות של חרדים וערבים זה קומן נולג'. וכמו שהבעיה פשוטה, ככה גם הפתרון: להפסיק להם את הקצבאות. זהו, פיניטו. כאילו שאחרי זה הם לא יהיו כאב הראש של המדינה.

מה עם בתי החולים שלא מתפקדים? ומערכת חינוך שנראית כמו משהו שסובל מפסוריאזיס חמור? הוא עונה רק במילה אחת: להפריט. ולא כי הוא איזה חסיד של מילטון פרידמן, אלא כי הוא פשוט לא סומך על הממשלה שתדע לעשות עם הכסף שימוש נכון, אז הוא מוכן לשלם על כל פוק, העיקר לא לתת למדינה להכניס את היד השמנונית שלה לכיס שלו. ככה זה כשאין אמון.

ואין אמון. האמון הלך לאיבוד. והוא אינו נושא שבב ואין מצב למצוא אותו צמא ומותש בכלביה העירונית, הוא נעלם לתמיד.

ובדיוק כשהוא התחיל להסביר לי שבינתיים, הוא יסתפק אפילו בממשלת ליכוד-קדימה-עבודה (מחורבנת – אין אונות – שותפה לפשע) נטולת חרדים וערבים, בדיוק הוציאו עוגות.

וכידוע, לסיפורים כאלה אין המשך אחרי שמוציאים עוגות.

אבל אולי בכל זאת איזה אפילוג קטן:

השאלה שהכי מציקה לי מאז היא האם נצליח, אחרי הפרד ומשול מוצלח שכזה, להחזיר אותם יחד איתנו לרחובות. אותם זה את אלו שאין להם זמן לדיונים התיאורטיים האינסופיים ושיש להם מלא מה להפסיד. כמו שזה נראה בשבועות, זה לא הולך לקרות.

פניה אישית ממפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו

אזרחים יקרים, אני יודעת שביני וביניכם אין הרבה אינטראקציה. אתם בבתי קפה בתל אביב, אני במטה הכללי בירושלים. אתם מעשנים חום בסתר בדירות שלכם, אני לובש מדים כחולים בגאווה ברחוב. ובעיקר, אתם מזמינים ניידת – ואני לא שולח. אבל עכשיו, יותר מתמיד, הגיע הזמן לדו שיח.

בתקופה האחרונה, כך נרמז בכל מיני מקומות, משטרת ישראל לא עושה את העבודה בזמן. כמה נשמות טובות יאמרו שאפילו באיחור. לכן החלטתי הפעם להקדים תרופה למכה ולהגיע כבר בשלב מוקדם זה של הקיץ עם האנרקיסטים השמאלנים שרואים בהפרת הסדר הציבורי כעיסוק/תחביב לגיטימי לחודשי הקיץ.

בהפגנות האחרונות ייתכן ופגשתם התנהגות נחושה מצד השוטרים, שהשתמשו בכוח הזרוע. כלומר, השתמשו בכוח כדי לשבור לכם זרוע טרם הם מעלים אתכם לניידת.

חשוב לציין כי לא מדובר בהוראה מגבוה, אלא ביוזמה מקומית של שוטרים שקראו ושמעו על חוסר הביטחון ברחובות העיר, והחליטו לשים סוף לתופעה. וכידוע, אין לעשות איפה ואיפה בין אזרחים ובין נתינים זרים. בין דרום תל אביב לבין הכניסה למצודת זאב. גורלכם אחד והוא נקשר באזיקים שהם רכוש משטרת מרחב ירקון.

עם זאת, אנחנו גם פתוחים לביקורת. משטרת ישראל מעולם לא חששה מביקורת – בעיקר מאז שהממ"ח שלנו גילה את כפתור הבלוק בפייסבוק. ועל מנת לאפשר לאגדות האורבניות על אלימות משטרתית להמשיך ולזרום, נקטנו בצעד חריג והחלטנו לסמן את העיתונאים בתג. ממש כפי שאנו מסמנים את השוטרים הסמויים שלנו באוזניות, מבטים מחשידים וכתמי זיעה שמעידים על המתח הרב שהם שרויים בו.

עבורנו, וגם עבורכם, כלי התקשורת ימשיכו לעשות את עבודתם נאמנה בלי לחשוש ממעצר אלים (אם כי אין אנו פוסלים בשלב זה את האפשרות של מעצר רגיל). הם ימשיכו להקליט, לצלם ולדווח על מקרים חריגים של הפעלת כוח בלתי סביר למערכות התקשורת בהן הם מועסקים. שם כבר ימנעו את שידור החומרים מסיבות שאינן קשורות במשטרה, אלא בכסף (והרי מה לנו ולכסף).

תג הזיהוי, לידיעת העיתונאים, הוא תג אישי ואינו ניתן להעברה. מי שיחליט שלא לענוד את התג, יזוהה ויזואלית באמצעות המאגר הביומטרי. אמנם אין ברשותנו את בסיס הנתונים של המאגר, אבל אנו צופים את זליגתו לרשת בימים הקרובים והממ"ח שלנו כבר ידע לשים עליו יד.

אני יודע גם שבזמן שהפגנתם לא הבנתם איך קרה שרק ימים ספורים לפני שיצאתם לרחובות המשטרה עצמה יצאה לא משהו כשלא הגיעה לזירת רצח בפארק, הטרדה מינית בחוף ועוד רבים וטובים.  התשובה תמונה בכך שאונס אחד או פעמיים רצח לא מסכנים את יציבות השלטון בישראל. קבוצת אנרקיסטים כמוכם – דווקא כן. זה מה שאנחנו אומרים לשוטרים שלנו, שכמובן מיד שואלים מה זה יציבות, שלטון ואנרקיסטים. אנחנו כמובן לא עונים להם ברצינות, כי הדבר האחרון שאנחנו מעוניינים בו, כמו עם כל אדם שבקושי שורד כלכלית במדינה הזאת, זה שהם יתחילו לחשוב באופן עצמאי.

וגם כבוד השר אהרונוביץ' מבקש ממני להבהיר עכשיו כי אנשינו לא מגיעים באיחור כדי למנוע רצח, הם רק מקדימים לקראת הרצח הבא.

מילה אחרונה לקראת הקיץ:

כבוד השר אהרונוביץ' ואנוכי הכנו את המשטרה לקראת אירועי המחאה והקצבנו לצורך כך משאבים רבים. בעקבות הערכת מצב שקיימנו, הגענו למסקנה שהאולימפיאדה, היורו, החגים המוקדמים וגם הבחירות המאוחרות יגרמו לכך שהמחאה לא תהיה המונית (ולכן החלטנו להעביר את התקציב למטרות אחרות, בראשן הצבת ניידות מתנ"א לאיתור עברייני מהירות בכבישים).

כמו כן, הובא לידיעתי שרון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, לא יאפשר לכם להקים אוהלים ברוטשילד ובשום רחוב אחר. אנחנו, במשטרה, לא נמנע מכם את זכויותיכם. בתחנות המשטרה השונות ובבתי המעצר ערוכים להלין אתכם במהלך חודשי הקיץ. בואו בהמוניכם.

בכבוד רב,

רב ניצב יוחנן דנינו

זה כולה 1200 שקל, מה את בוכה?

כאן זה ארצות הברית והדירה שלי היא כלא מקסימום סיקיוריטי בטקסס בו מתבצעות הוצאות להורג על בסיס יומי בשיטה הישנה והטובה של כיסא חשמלי. אחרת, קשה להשביר איך חשבון החשמל שלי הגיע לפאקינג 1200 שקל. כמה? אלף ומאתיים שקלים. עם איום בניתוק הזרם.

המחשבה הראשונה שחלפה בראשי: רק שלא ינתקו עכשיו את החשמל, כי אני על סף פרפור חדרים וזה יהיה באסה אם מי שירצה לתת לי שוק חשמלי – לא יוכל.

אבל במקום פרפור חדרים, החלטתי לעשות משהו יעיל יותר: לעבור בחדרים ולחפש את המכשיר הבנזונה ששותה לי את החשמל כאילו אין מחר. באמת, בואו נמצא אותו. ייתכן והוא גם אחראי לזה שמצרים לא מעוניינת לספק לנו גז. הכל מתקשר.

סריקה קצרה גילתה שאין מכשיר כזה. דוד חשמלי? כמעט ולא משתמשים, יש דוד שמש. מזגן? רדיאטור? מדי פעם, בערבים קרים. מכונת כביסה? פעמיים שלוש בשבוע, למען ההיגיינה הבסיסית. מדיח? פחחח. מנורות לא חסכוניות? אפילו לא בחלומות הכי שחורים שלי. אז רבאק, איך?

לא הבנתי. וחיפשתי על המכתב, שהוא בכלל התראה (את החשבון עצמו לא קיבלתי משום מה) הסבר. ואין לי בעיה, רק דונט ביט אראונד דה בוש וזה, תכתבו שראש צוות ברוטנברג יוצא לפנסיה וצריך לפרגן במתנה, תודיעו שחבר דירקטוריון רוצה להחליף לדגם הממש ממש חדיש של מרצדס, המסכן. אני אשלם בחפץ לב. אבל דברו איתי, אל תשאירו אותי ככה באוויר.

החלק הבאמת מתסכל בסיפור הוא שאין לאן לברוח מהעול הזה. גם הקלישאה השחוקה "אם אין לך כסף תעברי לפריפריה" לא תופסת פה. והקונספט של לחיות בלי חשמל לא מדבר אליי. זה לא שאני מפונקת, באמת. אבל נסו אתם לגור בדירה עם חלון ויטרינה ענק (חלון ויטרינה = דרכם של בעלי דירות בתל אביב לשדרג את הדירה בלי להוציא כסף. פשוט מעיפים את התריסים הישנים, בלי להתקין חדשים) שהיא גם בקומה האחרונה ועוד פונה מזרחה בתל אביב הלוהטת בין יוני לספטמבר בלי מזגן. יש ימים שבהם כבר בתשע בבוקר אני מפנטזת על לקפוץ לסהרה לכמה דקות, כדי להצטנן.

אי אפשר לחסוך יותר. השלב הבא בקמצנות החשמל הזאת תהיה לבטל את המהפכה התעשייתית  ולשבת בחדר עם עששית שייתן לחיים אפקט בלתי פוסק של תמונה שצולמה באינסטגרם. רק שאתם בכלל לא תוכלו להעלות את התמונות הזאת לפייסוש שלכם כי אין וויפי בגלל שאין חשמל. היוש המאה ה19.

אז במקום, חשבתי להתחתן עם איש חברת חשמל. חשבתי ואז הקאתי קצת בפה. השלב הבא הוא להפיק אנרגיה באופן עצמאי. הרבה ידע בפיזיקה אין לי, אבל אני יודעת שחשמל הוא תוצר של שריפה. אז אני רוצה לשרוף. להבעיר מכל הבא ליד. כולל את המושחתונים בהנהלת חברת חשמל, ואת מוצצי הדם בממשלה ואת כל אלה שעושים קופה מזה שאין לי ברירה ואני חייבת להדליק אור ולהתקלח מדי פעם. אין צורך במים, תנו לבני זונות לבעור.

אבל הכי יעיל יהיה לשרוף את הרחובות. נשרוף אותם. תראו איך זה יוזיל את מחירי החשמל.

דברים שאי אפשר לעשות עם 600 אלף שקל

יום שישי בערב, שתיים בלילה. בכל תל אביב אנשים מארחים אנשים אחרים. ברוב המקרים זה כדי לעשות מין או לעשן ביחד עשבים שלא הייתם שמים לסבתא שלכם בתה. אני ושניים מחבריי הטובים החלטנו לחיות הרבה יותר על הקצה, אז התחלנו לדבר על כלכלה.

טוב, לא על כלכלה. אנחנו דיברנו על כלכלה ללא כלכלנים. או כמו שאתם מכירים את זה כאן: הישרדות. ניסינו להבין איך שורדים פה. ובפה, אני מתכוונת לישראל. הארץ המובטחת. הולילנד. מכורה שלי ארץ נוי אביונה. בקיצור, אז זאתי.

הפעם (גם הפעם) התמקדנו באיך לעזאזל קונים פה דירה בלי לנהל קשרי BDSM עם הבנק ב30 השנים הקרובות. ובזמן שאני לא יכולה אפילו להיכנס לחלק של המשכנתאות בבנק בלי שמאבטח בא לירוק עליי, שני החברים חסכו לא מעט כסף בזכות עבודה קשה. "אבל רבינובה", אתם אומרים, "את סתומה. מעבודה קשה לא עושים כסף". נכון, לא בישראל, אבל בשאר העולם כן. ולכן החברים לא בחלו בדרכונים והגיעו ללא מעט עגלות על פני הגלובוס. דד סי פרודוקטס, יס?

בקיצור, הם שמעו שיבנה זה האזור החם הבא, אז הם נסעו לבקר שם. תמורת כל הכסף שיש להם + משכנתא הם מקבלים דירה מתפרקת באמצע סלאמס שמוגדרת על ידי כמה מתווכים כ"אזור החם הבא". אבל הם לא בעניין של להמר על כל הכסף שיש להם, יבנה היא הרי לא וגאס, ולכן הם המשיכו הלאה.

הלאה לרמלה. הם לא הגיעו לרמלה פיזית, אבל גם היא הוזכרה. "את מבינה שאני צריך לקחת משכנתא כדי לגור בשכונת עוני בתוך העיר שהיא כנראה הכי מגעילה במדינה ואולי גם במזרח התיכון?"

צודק. ואז הבחורה, שמאסה בחשיבה השבלונית העלתה הצעה. לקחת כמה חברים, נגיד 10 או 15 זוגות ולעבור איתם למושב הכי מוזנח ושכוח אל. הם השתמשו במושג "מושבים של כורדים עם זבל ברחובות" אבל אני נמנעת מאמירות גזעניות כאלה. היא מספרת, בלהט, על איך שקבוצה של עשר משפחות צעירות ואיכותיות יכולה ממש לשנות פנים של יישוב פריפריאלי מוזנח. "זה לא רק נכון כלכלית, זאת גם ציונות" אמרה הבחורה ובצדק.

גם את זה הם בדקו. אפילו במושב הכי – נו, אין ברירה – כורדי עם זבל ברחובות צפונית לחדרה אי אפשר לקנות בית בפחות ממיליון וחצי. "גם בפאקינג נתיבות, איפה שהמושבים נראים כמו חיקוי של רהט, גם במנטליות, בית עולה מיליון וחצי". וכאן כבר הטונים עולים: "הם צריכים לקנות לי בית ועוד לשלם לי תוספת סיכון על זה שאני עובר לגור בתוך עדר הערסים הזה!". הסברתי לו שבעברית זה נקרא השבחת גדודים ולא מקבלים על זה כסף.

אני, אגב, לא האמנתי שאלו המחירים בחורי תחת בין חדרה לשטחים. נכנסתי ליד 2 ומסתבר שהם אפילו היו עדינים. שני מיליון שקל זה המחיר הממוצע. בלתי סביר. אם מוותרים על הרעיון ועולים עוד יותר צפונה, לגליל התחתון, המחיר ההתחלתי עולה בעוד חצי מליון שקל.

וכרגיל, זה נגמר בלי מסקנה חד משמעית ובטח שבלי סיבה לאופטימיות. ארבעה אנשים יושבים בסלון, לבושים קצר אבל לא מפסיקים לדבר על זה שהם מחכים לקיץ. שתבוא כבר, המחאה הזאת. יש פה אנשים שבונים עליה.