מסתננים ונהנים: המדריך המלא לשנאת זרים

[הגרסה האילמת (וגם המלאה) לפודקסט במיקרו-דוזינג. אהבתם? אל תסתירו את זה (בעליית הגג), שתפו או העבירו הלאה למדינה שלישית! ואם אתם רוצים לדעת מתי יהיו עוד פודים במיקרו-דוזינג, קחו שניה להסתנן לרשימת התפוצה]
היי חברים, ממש תודה שבאתם. אני באמת מעריכה את זה ומקווה שלא תעזבו אותי מרצון למדינה שלישית. אז מה שקורה זה ששמתי לב שכמעט כולם משתייכים לאיזשהו איגוד מקצועי שדרכו הם מביעים את מורת רוחם מזה שממשלת ישראל מנסה להעביר פליטים הלאה כאילו הם היו מתנה מאפנה שקיבלנו לחג ואנחנו לא רוצים, אז אנחנו נותנים לאוגנדה ורואנדה כי הם אפריקאים אז בטח הסטנדרט שלהם במתנות נמוך יותר – למרות שעד היום העברנו לרואנדה ואוגנדה רק נשק ואף פעם לא במתנה. אבל אני לא משתייכת לשום ארגון, אין לי עצומה לחתום עליה, אז קבלו את הפודקאסט הזה במקום:

אז אחרי שסיכמנו שצריך לעזור לפליטי דארפור כי שרה נתניהו אמרה – סליחה, צרחה, עולה השאלה מה עושים עם הפליטים מאריתראה וסודן. באופן קצת מוזר, הגירוש המתקרב למדינות בהן אין למבקשי המקלט סיכוי לשרוד הדליק את הישראלים שכבר נערכים להסתיר את הפליטים אם יחל גירוש מסיבי מה שהכי נגע לי ללב זה שניצולי שואה אמרו שהם יחביאו פליטים. וזה עשה לי עצוב כי הפליטים גם ככה מסכנים וזה נראה לי אכזרי באמצע החורף לשכן אותם אצל זקנים שאין להם כסף לחימום וחשמל כי החודש הם החליטו לקנות תרופות.

היו גם ישראלים שהגדילו ראש והצהירו שיתחתנו עם פליטים כדי שיוכלו להשאר בארץ וכך למעשה המציאו את הקונספט המיינדבלואינג: חתונות נגד גירושים. אגב, גם אני אישית חשבתי פעם על להתחתן עם אריתראי חסון, אבל פחות בשביל הקטע ההומניטרי ויותר כדי להטריל את אמא שלי.

על עצומות חתמו אמנים, אנשי סגל אקדמי ואנשי צוות אוויר באל על – עם טייסים שהודיעו שיסרבו להטיס פליטים בניגוד לרצונם. אבל האמת היא שבעצומה היו בערך 8 טייסים, כל היתר היו דיילים ופרסרים שלא יכולים לסרב להטיס אף אחד. מה הם כן יכולים לעשות? לסרב לתת שירות – מה שאומר שלפחות מבחינתם זה עסקים כרגיל. עורכי הדין, גם הם הכינו עצומה משל עצמם. דווקא זאת עצומה מאד עוצמתית שמטלטלת את הציבור כי אם הגענו למקום שבו אפילו עורכי דין נאלצים לעשות את הדבר המוסרי – כנראה שהמצב באמת קשה.

הארגונים המקצועיים שכן הביעו תמיכה בגירוש היו ועד סוחרי הסמים, ארגון הגג של הנרקומנים וגילדת הסרסורים על שם שלדון אדלסון, שרוצים שהאריתראים יעזבו את דרום העיר כדי שהם יוכלו לחזור לשם ולהפוך את דרום תל אביב לשכונה המשגשגת והבטוחה שהיא תמיד הייתה.

באשדוד לא מתעסקים בעצומות, שם חיפשו פקחי הגירה מבקשי מקלט שהתחבאו בעליית גג – לא, לא מטאפורית. אבל האמת היא שבכלל לא מדובר בפקחי גירוש שיצאו למרדף אלא בתושבי העיר שמפולגים בגלל נושא השבת ורוצים לגשר על הפערים ולמצוא מה שמאחד אותם. בגלל שבאשדוד יש הרבה רוסים, אז הייתה בעיה הלכתית ללכת על ה"כולנו יהודים", אז שיחקו שם על הקלף של כולנו גזענים.

ואם כבר כולנו גזענים, בדרום תל אביב ובשאר הארץ ממשיכים להתעקש שפליטים חייבים לעזוב כי הם כולם פושעים שהורסים את המדינה ומסכנים את עתידה. ושוב, מדובר פה בפחות מ-0.4 מאוכלוסיית המדינה, זה פחות מהמשלחת שנתניהו לקח לדאבוס, זה פחות מהאלקטורט של מרצ, זה פחות אנשים מאנשים שעומדים עכשיו בתור לסוסו אנד סאנס. זה כלום. אבל פרו טיפ ממני אליכם. אם אתם באמת מודאגים וחוששים מהרס המדינה ומדברים שמסכנים את עתידה, המינימום שאתם יכולים לעשות זה להיות עקביים ולא להצביע לנתניהו. ועוד טיפ: אי אפשר להכליל ואסור לקבוע שקבוצה שלמה של אנשים שהם כולם עבריינים, כולם פושעים וכולם גורמים נזק לציבור. אלא אם כן מדובר בפוליטיקאים, ואז סבבה.

ועכשיו הפסקה לדיסקליימר: אומרים לי שאני לא יכולה להעביר ביקורת על תושבי דרום העיר כי אני לא חיה בין פליטים. ועל זה יש לי לומר לכם "וואלה?" כי גם בשכונה שלנו שורצים פליטים. וכן, גם הם כהי עור. זה אמנם לא מולד, יותר תוצאה של תולדה תאונה שכללה יותר מדי חוף בוגרשוב ופחות מדי מקדם הגנה. ועדיין, פליטים, נרדפים על ידי המשטר בארץ המוצא שלהם. ואמנם ספציפית מדובר ברשויות המס בצרפת. ועדיין, פליטים לא פחות. יופי אני שמחה שהבהרנו את זה, בואו נמשיך.

שמתי לב שהרבה ישראלים מקפידים לקרוא למבקשי המקלט עבריינים כי הם חצו את הגבול בצורה לא חוקית. ואני רק רוצה לומר שאני מעריכה את היכולת היהודית הזאת לחדד בהגדרות, ככה שמי שנפלטו משלטון רצחני ועבודות כפייה, חצו מדבר ברגל, נחטפו ונאנסו רק כדי לגור בדירה עם ג'וקים בדרום תל אביב הם "עבריינים" בזמן שישראלים בני 21 שמתגנבים לארה"ב בלי אישור עבודה ומשקרים לפקיד הגירה כדי למכור מוצרי ים המלח מזויפים באיזה קניון בנבאדה הם בסך הכל ילדים טובים שרוצים לעשות כמה גרושים, למה את כזה קשה איתם?

אתם יודעים מה, נגיד ויגרשו אותם. כי באמת, מה הקטע בלתקוע אותם במתקן חולות, בדרום הארץ, בתנאים סניטריים מפוקפקים ולא לתת להם לצאת כשהם רוצים? מה הם חיילים בצה"ל עכשיו? אז הם ילכו ויתפנו 35 אלף עבודות מסריחות של שטיפת כלים וניקוי אסלות שמישהו אחר יצטרך לעשות. אז איך ממלאים את התקנים שיתפנו? שתי אופציות. הראשונה: לוקחים את כל החשודים בפרשיות ביבי השונות, שופטים אותם, מוצאים אותם אשמים כי בואו נו… ואז במקום לשלוח אותם לכלא נותנים להם עבודות שירות של לנקז את השמן המג'ויף מהצ'יפסר בכל המסעדות בתל אביב. אופציה ב: לוידעת אם אתם יודעים, אבל יש מחסור בתקנים לרופאים, לעובדים סוציאלים ולפסיכולוגים חינוכיים, שבמקום לעבוד נאלצים לחתום אבטלה. מה שעושים זה מכריחים אותם לקחת את העבודות הליטרלי שחורות האלה תוך כדי קריאות "מפונקים, לכו לעבוד". ואם זה לא עובד מאיימים עליהם בגירוש מרצון למדינות שיעשו הכל בשביל רופאים ועוס"ים כמו קנדה, אוסטרליה ושאר מדינות מערביות מתוקנות. ברור לי שזה לא נשמע לכם כמו איום, אבל אם רופאים שעושים תורנות של 420 שעות עוד לא עזבו לשם עד עכשיו, כנראה שזה באמת מפחיד אותם.

אגב מג'ויף, נזכרתי שראש הממשלה איים פעם להחליף את הרופאים המפונקים פה ברופאים שהוא יביא מהודו, ואת ההיטקיסטים שעפים על עצמם במתכנתים שהוא יביא מהודו ואת הלייקים שלו הוא בכלל מביא מאינדונזיה. אז אולי בעצם אין לו בעיה עם זרים שעובדים פה? אז מה הקטע, זרים חומים זה סבבה אבל שחור זה כבר גוון אחד יותר מדי?

כי נו, בואו נגיד את האמת. גם אנחנו, כמו טראמפ, רוצים את המהגרים שלנו מנורבגיה ולא משיטהולז. למרות שנורבגיה ספציפית כנראה פחות מתאימה לנו כי כבר הייתה לנו נפילה אחת עם דברים שהבאנו מאוסלו. ואתם יודעים מה, נגיד והבאנו עכשיו מלא מהגרי עבודה בלונדינים, אתם הרי יודעים מה יקרה – או שיתקעו אותן בדירות על בן יהודה ויתנו להן לראות 12 לקוחות ביום או שאנחנו נתחיל לפקפק ולהגיד "מה, הם בלונדינים? לא יכול להיות, הם בטח שחקנים" כמו שעשינו עם משפחת תמימי. ואם כבר הזכרתם את תמימי, מישהו כבר סיפר לכם שבזמן שכולם משותקים מפחד בגלל 34 אלף שוטפי כלים כושים, יש 3 מיליון עהד תמימי שמחוברים אלינו כמו תאום סיאמי בגדה ובעזה? או שהפצצה הזאת מתקתקת חזק מדי ואתם מעדיפים לשחק בלנטרל קפצונים?

ושימו לב שעד עכשיו בכלל לא דיברתי על מוסר. כי אני יודעת שאתם אוהבים לשמוע על מוסר כמעט כמו שרני רהב אוהבת לשמוע שתפסו לה את החניה הדיפלומטית. אז אני לא אדבר אתכם על מוסר. רק אצטט ניצול שואה שאמר לטמקא שממשלה יהודית לא מגרשת פליטים. ואני לא רוצה לבאס ניצולי שואה כי חורף ובטח קר להם בחושך, אבל מישהו צריך לספר לו שאין פה ממשלה יהודית כי אנחנו מדינה ציונית והדבר היחיד שמעניין אותנו הוא לדאוג שלא תהיה שואה שניה. ובגלל שלאריתראים זאת מקסימום שואה ראשונה, ולכן זאת ממש לא בעיה שלנו. אם הם רוצים, הם מוזמנים ללכת ולחזור כשתהיה להם שואה שניה. ואז כבר נמצא תירוץ אחר לסנן אותם, אל תדאגו.

 

רומח הדרכון

יום אחד, כשיהיה לי הרבה זמן, אולי כשאהיה פנסיונרית או כשאאלץ להמתין בתור במשרד הפנים, אקים ועדת חקירה שתבדוק לעומק את המחדל המתמשך שגרם לי לא לדרוש את הדרכון היורופאי שמגיע לי על פי חוק. זה לא שלא ידעתי שלפני מאה שנה באירופה זפזפו אדמות כמו שבטלוויזיה מחליפים ערוצים, זה שפשוט הייתי שבויה בקונספציה שאני לא זכאית לדרכון רומני כי אבא שלי, שבילה כמה שנים תחת חסותה של האומה האנטישמית ההיא, כבר לא בסביבה כדי לדרוש אותה. גם גוגל ידע לספר לי שכדי לקבל דרכון כזה, צריך ללמוד רומנית ולהוסיף סיומת vici לשם המשפחה. האמנתי לגוגל כפי שהאמנתי לו בכל עשרות הפעמים בהן סייע לי לאבחן עצמי כחולה סופנית אחרי שהקלדתי מחרוזת חיפוש כמו "כאב ראש + נפיחות בבוהן".

האמת היא שסביר להניח שגוגל לא שיקר, התנאים משתנים ומתרככים עם הזמן ואני בכל מקרה לא התעניינתי יותר מדי ביבשת שיש לה מלא היסטוריה אבל (עושה רושם ש)לחלקה יש קצת פחות עתיד. חוצמזה, כל מי שעקב קצת יודע שאמנם אנוכי במזרח, אבל הלב שלי בסוף הדרום פסיפיק, אז המאמצים הושקעו כולם בזירה הזאת (וללא הועיל, תודה ששאלתם).

לפני שבועיים בערך, במהלך טקס מירוק המצפון האשכנזי הידוע (בית קברות אחד, חמישה קברים ולא מספיק קרם הגנה מהשמש), בן דוד פלט משהו על זה שהוא עובד על דרכון רומני, ויה אמא שלו. בתכלס, אמא שלו לא חולקת די.אן.איי עם אבא שלי ובניגוד אליו, היא עדיין כאן אתנו (שתהיה בריאה וזה), אבל עצם קיומה של אפשרות תיאורטית פתח בפניי עולם חדש. עולם שכולל אזרחות. אמנם באחת המדינות היותר מפוקפקות של אירופה, אבל אזרחות שמאפשרת לי לגור במדינות היותר מוצלחות (כקונקשן לאוקיאניה)

כשחזרתי הביתה, מיד שאלתי את גוגל מה הסיכויים שלי וגיליתי שני דברים: 1.  אף אחד לא עושה הגהות על תוכן שיווקי בנושא הוצאת דרכון רומני. 2. כשזה נוגע להוצאת דרכון רומני, יש ברשת רק תוכן שיווקי. מהחברים בווטסאפ דווקא גיליתי דברים יותר מעניינים, למשל שכדי להוציא דרכון חייבים להגיע לקונסוליה עם דובר רומנית, 3 קילו ממליגה, שערה של דוב סיבירי וכיח של חתול. אבל לפני שנגיע לחלק המעניין באמת, שהוא אינטרקציה עם עורכי דין נכלוליים עם מבטא רומני – להלן, סוחרי דרכונים, חייבים דיסקליימר:

אני לא רומניה. אף אחד אצלנו לא רומני ותודה לאל על זה.

מסתבר שלבחור סוחר דרכונים ראוי זה עסק לא פשוט, בעיקר אם אתה לא רומני פרופר אלא טרמפיסט מבסרביה. ואני יודעת כי דיברתי עם לא פחות מעשרה כאלה בשבוע הזה. מדובר בערב רב של נותני שירות שלכל אחד גרסה אחרת לגבי התהליך: יש את הנוכלים האופטימיים, שמבטיחים דרכון ביד תוך שמונה חודשים. יש את הנוכלים העצלנים, שאומרים שייקח להם בערך שלוש שנים. יש את הנוכלים שלא ממש בקיאים בעבודה שלהם, ולא זוכרים מתי חבל הארץ המפוקפק הזה סופח לרומניה ואחרים שמספרים שכדי להוציא דרכון רומני, צריך להוציא קודם דרכון מולדבי. גם הסכומים נעים בין 6000  שקל ל-11,000. כשאני מניחה שהאחרון הוא תעריף למי שמעוניינים בדרכון רומני בציפוי אבני סברובסקי.

אם אתם רוצים לשמוע קצת על היתרונות שלהם, אז חבל. ברשת אין המלצות, רק פרסומות אינסופיות ואפילו הנחתומים לא ששים להעיד על עיסתם: כולם מדקלמים רשימת מסמכים ארוכה (עתידות: במשרד הפנים יגמר הדיו של המדפסת בגללכם) ואף אחד לא מוכן לספר למה הוא טוב במה שהוא עושה. קשרים בקונסוליה? הכרות עם פקידים תאבי שוחד? נציגים בבירה הרומנית שיודעים לתקתק עניינים? שוכב עם השגרירה?! לא, רק אמרו: תבואי, תחכי שנתיים ויהיה בסדר. רומנים נו.

השיא נרשם עם סוחר דרכונים חביב מאד שסיפר לי שהוא מכיר היטב את האזור שאבא שלי נולד בו ושכל שאר השושלת התפגרה בו כי הוא למד שם (באתר שלו כתוב שהוא למד במדינה אחרת לחלוטין) ושחוץ מזה שהוא למד במולדובה, הוא עורך דין בישראל (בלשכת עורכי הדין לא יודעים מזה). חוצמזה, הוא אומר שזה ייקח לו רק חצי שנה, כנראה בזכות העובדה שהוא לא חסך על הלקוחות והצטייד במכונות זמן.

כמו שאתם מבינים, התלבטתי הרבה. בעיקר בין האם להכריע באן דן דינו או בהטלת מטבע. נפל הפור על משרד עורכי דין גדול עם סניף ברומניה. מתחילים לספור שנתיים אחורה. מה שאומר, עם המזל שלי, שהאיחוד האירופי יתפרק בעוד כשנה ו-11 חודשים.

לאן יורדים פתאום כולם?

חברים, יש פיל בחדר וכדאי שנדבר על זה לפני שגם הוא אורז הכל ועובר לברלין‎.

כן, צפיתי בסדרת הכתבות של ערוץ עשר על היורדים החדשים ותשמעו – לא הופתעתי מכלום. בעיקר לא מזה שהרעיון של "בואו נלמד קצת על מהגרים" בא דווקא בדסק שבו כולם מרוויחים חמשת אלפים שקל, מקום העבודה שלהם נמצא בסכנת סגירה והמקצוע שלהם עומד בפני הכחדה. וכנראה שלא רק אני צפיתי, כי הסדרה החצי דוקומנטרית (שם זמני במהלך העריכה: חודורוב נשלח לרחרח אם  יש מצב לסדר לנו חלטורה בברלין) עשתה את האפקט, כולם מדברים על הכתבות וכולם מדברים על היורדים ומי שלא מדבר – זה רק כי הוא עסוק בלארוז לקראת המעבר לקנדה ובוסטון (שני חברי פייסבוק שלי עשו זאת בחודש האחרון, ויש לי בקושי 300 חברים).

ואתם יודעים, במדינת ישראל המושג "כולם מדברים על" לא שלם אם שר האוצר לא פרסם סטטוס בנושא. ואכן, שר האוצר פרסם סטטוס בנושא. כדרכו, הוא היה מנותק, מתנשא, חסר פואנטה ורווי התלהמות. אבל לזכותו ייאמר שגם הפוסט הזה שלו אוצר בתוכו הסבר לתופעה ישראלית. והפעם: למה זה בסדר שהחיים שלנו נראים ככה ולמה אסור לנו להתלונן על זה ולמה חובה עלינו לשרוף את הפספורט הזר.

ובכן, זה כי אנחנו משלמים פרוטקשן. מפרישים חלק ניכר מהכנסותינו, זמננו (צבא), דמינו (כנ"ל), עצבינו ושוב הכנסותינו בשביל זה שישמרו עלינו מהשואה הבאה. אז כן, יקר פה ויקר פה ויקר פה וקשה פה וגם רע פה, אבל זה באמת מחיר סביר לשלם עבור זה שלא נעבור שוב רצח עם בקרוב. ומה הם שבעה שקלים על קוטג' תמורת זה שלא יקומו עלינו לכלותנו? אני אפילו לא צינית, זה בדיוק מה ששר האוצר שלכם כתב. למעשה, זה מה שכל אחד יגיד לכם אם תרמזו שאתם בדיוק בקאייק, מזמינים כרטיס טיסה בכיוון אחד.

כי בסופו של דבר, כל סט הטיעונים נגד הגירה — ממש כמו הקריירה של ראש הממשלה שלכם — מבוסס על הפחדות. שם יהרגו אתכם, שם תהיו זרים, שם הילדים שלכם לא יזכו להיות בחופש בפורים. נו, כבר שרפתם את הדרכון הזר?

והנה עוד משהו שמציק לי: בשום שיחה שאי פעם ניהלתי, אף אחד לא ניסה לשכנע אותי להישאר בארץ כי טוב פה, כי נעים פה, כי תחבורה ציבורית יעילה פה וכי ימי עבודה קצרים פה. לא. המקסימום שנותנים זה איזה מילה טובה על החמימות הישראלית, שהיא בעיני כולנו בית שחי מיוזע שבין קצוות שערות דביקה אחת לאחרת כולם נותנים לכם צ'פחות ועוזרים לכם אם נפלתם ברחוב – לא לפני שהם גונבים אתכם קצת, עוקפים אתכם בתור, דוקרים אתכם בויכוח על חניה ומקללים אתכם כי אתם מהעדה הלא נכונה. אבל בקנדה אף אחד לא יעזור לכם אם תפלו ברחוב! וגם תהפכו לנציב קרח כי קר שם אז עזבו אתכם מלהגר.

אז רק הפחדות יש להם, וסחיטה רגשית, כמובן: כי אם אני אלך מכאן, כך טוענים בלהט מתנגדי ההגירה, לא יהיה מי שיאבק על הארץ הזאת, שזאת דרך מעודנת לומר שלא יהיה מספיק בשר תותחים למלחמה הבאה או למאבק הדמוגרפי הנוכחי. על כתפיי עכשיו, כל עתיד העם היהודי. וזה טיעון חזק במיוחד בשבוע שבו כל מנהיגי ישראל בערך נמצאים בניו יורק ומלקקים את ישבנם של כמה יהודונים עם ג'ובים טובים בוול סטריט והוליווד, שבין תחביביהם להחזיק את הממשל האמריקני בביצים (לפחות בכל מה שקשור לישראל). אז כן, עתיד ישראל על הכתפיים שלי. לא בלשון של המנהיגים ולא בתחת של היהודונים ולא בביצים של הממשל האמריקני. על הכתפיים שלי.

עוד טיעון חביב נגד הירידה הוא במקרה גם אחד הטיעונים החביבים עליי בעד חתונה/ברית מילה/ כל מנהג פאגאני אחר שעובר מדור לדור: כי ככה אבות אבותייך עשו. כן, העובדה שאבות אבותיי ערגו לארץ הקודש ופנטזו על ירושלים השלמה אמורה לכבול אותי ואת האזרחות האירופית שרק אלוהים יודע למה אין לי, לישראל. רק מה, ההסבר הזה לא מרשים אותי במיוחד. כי מבלי לפגוע בכבודה של כל השושלת המפוארת (היא לא הייתה מפוארת), כל השאיפות שלהם אז היו – איך לומר –  לא משהו: בני רבינובה רצו לא ללקות באבעבועות שחורות, חלמו למצוא אלף ראשי בקר וקיוו לעבור בקלות את משבר גיל הארבעים – או כמו שהוא נקרא אז: הגיל שבו כולם מתפגרים. כל אלו לא רלוונטים לי, אז למה חלומות רטובים על ארץ הקודש כן?

ובכלל, אני בטוחה שאבות אבותיי היו אנשים פרגמטיים. ההנחה הזאת נעשית על סמך העובדה שגם אני אדם פרגמטי ומישהו היה חייב להעביר את הגן הזה אליי. הם אולי חלמו על ארץ הקודש כי הם גרו בבריטשיווה, הכפר היהודי הקטן שהיה מוקף בכל מיני סלבים נטולי שיניים אבל חדורי רוח אנטישמית, כי הם קראו יותר מדי בתנ"ך ופחות מדי את המפה הגיאופוליטית של העולם. אני בטוחה שעם קצת יותר ידע על מדיניות הרווחה הקנדית או איכות החיים הניו זילנדית, הם היו עוזבים את בסרביה כבר ב1860 (למרות שקנדה הוקמה רק שבע שנים מאוחר יותר. בשביל מה שהולך שם הם היו מוכנים להמתין כמה שנים).

ואם כבר "אם אשכחך ירושלים" וכל זה, אז דווקא עכשיו כשמשפט אולמרט בפרשת הולילנד מתקיים, אני חושבת שדי בטוח לומר שלכולנו כבר די יצא החשק לומר "בשנה הבאה בירושלים הבנויה". כן, גם את החלום הרטוב שלנו הצלחנו להפוך למשהו שמתנהל כמו קומבינת שטעטל, בהנחה ששטעטל היא עיר הבירה של מדינת עולם שלישי רקובה ומושחתת כלשהי.

הלאה. עוד טיעון אנטי הגירה שמצליח להרשים אותי כל פעם מחדש הוא זה שמזהיר מפני גזענות במדינות אחרות, שזאת דרך מאד מעודנת לומר "תשמעו, כל העולם גזען וקר ומנוכר ומסוכן ליהודים".  ובקטע הזה הם באמת צודקים, רק חבל שהם לא נותנים את החלק השני של המונולוג – "זאת אומרת, גם אנחנו חזק בגזענות, אבל לפחות כאן תהיו בצד הנכון של השנאה". שזה אגב טיעון משכנע במיוחד, בתנאי שמי שאמור להשתכנע הוא לא שמאלן, הומו, תל אביבי או חלק מכל קבוצת מיעוט אחרת, כי אז זה לא באמת אמור לשנות באיזה אזור זמן תקבל את המכות שלך.

אז כן, מסתבר שקצת נמאס לנו מפרוטקשן ומסחיטה באיומים ובעיקר מסחיטה רגשית באיומים. שכל אחד יעשה מה שטוב לו, איפה שטוב לו. למעט המיסיונרים של האנטי הגירה. במקרה שלהם עדיף שיעשו קורס בבניית טיעונים רטוריים שלא קורסים לתוך עצמם.

תראו אותי, אני עפה מפה – טייק 1

הנה משהו שאנחנו לא יודעים איך הוא יגמר, אבל אני אספר לכם בכל זאת איך הוא התחיל. בתשלום בפייפל. ככה התחיל תהליך ההגירה שלי, המכונה "מבצע חופש לשני" וממש כמו ששרה חווה אלברשטיין: "כרגע זה נראה לא טוב". אבל אני אופטימית באופן זהיר וגם מנמיכה ציפיות ואהיה מרוצה מכל מייל מסוכן ההגירה שהוא לא "עיינתי במסמכים שהעברת והחלטתי שלא לייצגך בתהליך. כמו כן, חשבונך זוכה על עמלת פתיחת התיק. אם הבנתי נכון ואת עוסקת בתקשורת ומתגוררת בישראל – נראה שתזדקקי לכסף הזה יותר ממני".

אופטימית. אני אופטימית, נשבעת לכם. אפילו החשש המוכר מזה שקצין ההגירה יחליט לשים את הבקשה שלי ישירות במגירה שבה מאופסנים דפי הטיוטה – נשלל. זה לא יקרה. הייתי רוצה לחשוב שזה בגלל שאני חומר אטרקטיבי להגירה, אבל זה קשור בעיקר לזה שכל התהליך מתבצע היום אונליין. בלי ניירת. כלומר, שום עץ לא נפגע במהלך נסיון המילוט שלי מישראל. הלוואי והייתי יכולה לומר אותו דבר גם על עצמי.

וכן, גם ברור שאתם ואני מנהלים עכשיו שיחה בוסרית למדי. כמעט כמו בחורה שמתקשרת לספר למשפחה שלה שהיא בהריון שניה אחרי שהבחור אמר לה "בואי אני אתן לך כסף למונית". הבנתי גם שעל הריונות נהוג שלא לדבר ברבים לפחות עד החודש השלישי- רביעי, מחשש לעין רעה או משהו כזה. לעניין הספציפי הזה אני פחות מתחברת כי נאחס לא מפחיד אותי. אני לא צריכה לחשוש ממשהו כל כך לא מוחשי ומיסטי, כשהדבר הכי מעשי בעולם – כלומר, הסיכויים – נגדי.

עם זאת, שמעתי על שני חבר'ה שעלו בשבוע שעבר על המגרש בווימבלדון ואמרו להם שרוב הסיכויים שהם לא הולכים לנצח את פדרר ונדאל. גם לסטטיסטיקה מותר לפשל פה ושם ואני מרגישה כבר בשלה מספיק לרגע הזה שבו הסטטיסטיקה תפשל, אבל לטובתי. ולתהליך הזה, שזה עתה התחיל, יש רק תוצאה אפשרית אחת: הגירה. אין לי מושג איך זה יקרה ומתי, אם זה יהיה נקי או מלוכלך, ביי הוק אור ביי קרוק – אבל זה יקרה. כי כדור השלג התחיל להתגלגל והמדרון כאן – ממש כמו הדשא בווימבלדון – חלקלק.

לדלת הפתוחה לרווחה הזאת (שלא לומר לשער העליה למטוס הפתוח הזה) התפרצו בסוף השבוע שניים: אחד, שאול אמסטרדמסקי עם מה שיכול בקלות להחשב לאחד הפוסטים המדכאים של התקופה האחרונה וגם כמקדם מכירות מעולה לתרופות נוגדות חרדה. מה שאמסטרדמסקי עושה שם, בגדול, זה לשרטט איך יראה העתיד שכבר סיכמנו שאין לכם תוך כדי שהוא שולף משם את מרכיב ה"יהיה בסדר" ומוסיף ציטוטים מכמה שיחות שעשה עם זן מאד מסוים של אנשים: כאלה שמבינים בכלכלה אבל לא צריכים לשקר לכם כי אתם לא משלמים להם את המשכורת או צריכים לבחור בהם לעוד קדנציה.

השני, ירון זליכה, שדווקא יש מצב שהוא רוצה שתבחרו בו למשהו מתישהו, בא לצעוק שהמלך הוא ערום ולא בקטע אירוטי ונעים למראה. וגם ששדדו מכם, צעירי ישראל, מאה מיליארד שקל.

שני הטקסטים האלו החזירו אותי – באופן מרשים במיוחד כי נורא התאמצתי להדחיק – לשיעורי תנ"ך בתיכון. אני לא זוכרת הרבה מאז (ותודה לך על זה, אלוהים הטוב), ברם דבר אחד עדיין לא התנדף לחלוטין: הסיפור על הבחורצ'יק ההוא שעבד בלהיות נביא אמת אבל אף אחד לא האמין לו כי היו לו נבואות זעם ובמקום זה האמינו לנביאי שקר כי הם סיפרו לעם על כמה שהכלכלה שלהם צומחת. נדמה לי שקראו לו ירמיהו, אבל אל תתפסו אותי במילה.

בקיצור, תקראו (לא את התנ"ך, את שני הטקסטים האלה). אם אתם מפחדים נורא להתבאס – תזכרו שכלום לא יעשה לכם יותר רע מאיך שאתם כבר מרגישים ביום שבו מעלים לכם את מחירי הערק. אבל אם אתם עדיין מרגישים שמפעמת בכם רוח אופטימית (או חיבה כלפיי), אז בבקשה, יש המשך במיוחד בשבילכם. באקדמיה, אם איני טועה, קוראים לזה קריאה רשות:

—

טוב, אתם יכולים לתפוס אותי במילה. עשיתי גוגל וזה אכן ג'רמי (דיבר בכיתה היום. זה בלתי אפשרי לא לשיר כששומעים את השם הזה) ואכן היו לו המון צ'ילבות שעבדו בלשקר. מצד שני, היריבות בין השקרנים לירמי היא כלום לעומת היריבות שהיתה יכולה להיות להם עם יאיר לפיד. הוא אולי לא נכנס בהגדרה הקלאסית של נביא שקר (כי הם, אם הבנתי נכון, שיקרו באופן קוהרנטי וברור) והוא גם בכלל רואה בעצמו משיח (שקר) – אבל בלהיות שקרן, אין עליו. גדול שקרני ישראל ושיאן העולם בשקרים בעברית.

מה שאני אוהבת במצב הזה, שממש כמו בכל יצירה ספרותית אחרת (כמו למשל התנ"ך) גם כאן דמות המשנה י. לפיד הוכנסה לסיפור רק כדי לשפוך אור על עוד כמה קווי אופי שלכם. כלומר, הוא שקרן וזה נהדר כי זה מכוון אלומת אור שוות ערך לכל הפרוז'קטורים שתלויים באמפי בקיסריה + בלומפילד + בריכת הסולטן על זה שאתם מטומטמים. אבל מטומטמים אש. מטומטמים ברמת "זה כאב כשהתעוררתם בחדר התאוששות אחרי שעברתם כריתת אונה?". אז כזה.

אני באמת חושבת שאתם הבעיה כאן, לא הוא וגם לא החבר שלו שחולק איתו את החיבה לסיגרים ושקרים (להלן: ביב הבדאי). אגב רמנסינג מתיכון, אתם יודעים כמה פעמים אני שיקרתי בשביל שחברים שלי לא ידפקו? אז יאיר עושה אותו דבר. רק שחברים שלו הם לא חבורת פריקים שמעשנים בחצר אלא איחוד בעלי ההון בישראל. ואתם הבעיה כי אתם מסרבים להבין את זה ומוכנים להמשיך לבלוע חרא (לא רק ממנו, אגב) ולקבל את המצב כמו שהוא. מה זה אומר? זה מה שזה אומר:

1. השבוע שמעתי כבר על שני זוגות שמחפשים לקנות דירה. במחירי השוק הנוכחיים. זה פחות מרתיע אותם להשתעבד לשלושים שנה מלעשות חיקוי של ריו או איסטנבול. כי מה הן שלושים שנה בכלא לעומת 12 שעות במעצר?  ואם כבר, אז אספר שאחד הזוגות הסתכסך עם ההורים כי הם לא היו מוכנים להקריב את חסכונות חייהם למטרה הנעלה. הצעת הגשה לעזות מצח.

2. זאת דוגמה משעממת. צודקים. קחו אחת אקסטרים: אתמול חברה הסבירה לי שאין סיכוי שנצליח להגדיל את מספר הרופאים/מיטות/אחיות/מכשירי MRI בישראל, אז צריך לחשוב יצירתי. היצירתי שלה התמקד בלהכריח מסעידים להגיש בבתי ספר סנדביצ'ים בריאים בלבד כאילו שהמסדרונות בפנימית ו' מפוצצים בילדים שסובלים מאוביסטי.

3. חברה אחרת ששאלה למה אני רוצה לעזוב (שלפתי, שרירותית, את סיבה #62: לא רוצה שהילדים שלי יגדלו תחת טילים), טענה בלהט שהאחיינים שלה גדלים מגיל אפס עם רקטות (ופצמ"רים!) ושאין מה לעשות, זה המצב, זה בלתי הפיך וזה לא משנה את העובדה שהם חווים ילדות מאושרת שאני יכולה רק לקנא בה. מוזר, כל כך התמקדתי בזה שאילפו אתכם לחשוב שרווחה כלכלית אמתית היא בלתי מושגת, ששכחתי שגם חינכו אתכם להבין שלגדול בין טילים זה לא רק בלתי הפיך – זה גם כיף ולגיטימי.

בקיצור, אני בעד שהאו"ם ישקול לקבל מחדש את ההחלטה על זה שציונות היא גזענות, רק בשינוי אחד – במקום גזענות, שיכתבו פסיכוזה. ושלא ישכחו לעדכן את העורכים של ה-DSM.