רומח הדרכון

יום אחד, כשיהיה לי הרבה זמן, אולי כשאהיה פנסיונרית או כשאאלץ להמתין בתור במשרד הפנים, אקים ועדת חקירה שתבדוק לעומק את המחדל המתמשך שגרם לי לא לדרוש את הדרכון היורופאי שמגיע לי על פי חוק. זה לא שלא ידעתי שלפני מאה שנה באירופה זפזפו אדמות כמו שבטלוויזיה מחליפים ערוצים, זה שפשוט הייתי שבויה בקונספציה שאני לא זכאית לדרכון רומני כי אבא שלי, שבילה כמה שנים תחת חסותה של האומה האנטישמית ההיא, כבר לא בסביבה כדי לדרוש אותה. גם גוגל ידע לספר לי שכדי לקבל דרכון כזה, צריך ללמוד רומנית ולהוסיף סיומת vici לשם המשפחה. האמנתי לגוגל כפי שהאמנתי לו בכל עשרות הפעמים בהן סייע לי לאבחן עצמי כחולה סופנית אחרי שהקלדתי מחרוזת חיפוש כמו "כאב ראש + נפיחות בבוהן".

האמת היא שסביר להניח שגוגל לא שיקר, התנאים משתנים ומתרככים עם הזמן ואני בכל מקרה לא התעניינתי יותר מדי ביבשת שיש לה מלא היסטוריה אבל (עושה רושם ש)לחלקה יש קצת פחות עתיד. חוצמזה, כל מי שעקב קצת יודע שאמנם אנוכי במזרח, אבל הלב שלי בסוף הדרום פסיפיק, אז המאמצים הושקעו כולם בזירה הזאת (וללא הועיל, תודה ששאלתם).

לפני שבועיים בערך, במהלך טקס מירוק המצפון האשכנזי הידוע (בית קברות אחד, חמישה קברים ולא מספיק קרם הגנה מהשמש), בן דוד פלט משהו על זה שהוא עובד על דרכון רומני, ויה אמא שלו. בתכלס, אמא שלו לא חולקת די.אן.איי עם אבא שלי ובניגוד אליו, היא עדיין כאן אתנו (שתהיה בריאה וזה), אבל עצם קיומה של אפשרות תיאורטית פתח בפניי עולם חדש. עולם שכולל אזרחות. אמנם באחת המדינות היותר מפוקפקות של אירופה, אבל אזרחות שמאפשרת לי לגור במדינות היותר מוצלחות (כקונקשן לאוקיאניה)

כשחזרתי הביתה, מיד שאלתי את גוגל מה הסיכויים שלי וגיליתי שני דברים: 1.  אף אחד לא עושה הגהות על תוכן שיווקי בנושא הוצאת דרכון רומני. 2. כשזה נוגע להוצאת דרכון רומני, יש ברשת רק תוכן שיווקי. מהחברים בווטסאפ דווקא גיליתי דברים יותר מעניינים, למשל שכדי להוציא דרכון חייבים להגיע לקונסוליה עם דובר רומנית, 3 קילו ממליגה, שערה של דוב סיבירי וכיח של חתול. אבל לפני שנגיע לחלק המעניין באמת, שהוא אינטרקציה עם עורכי דין נכלוליים עם מבטא רומני – להלן, סוחרי דרכונים, חייבים דיסקליימר:

אני לא רומניה. אף אחד אצלנו לא רומני ותודה לאל על זה.

מסתבר שלבחור סוחר דרכונים ראוי זה עסק לא פשוט, בעיקר אם אתה לא רומני פרופר אלא טרמפיסט מבסרביה. ואני יודעת כי דיברתי עם לא פחות מעשרה כאלה בשבוע הזה. מדובר בערב רב של נותני שירות שלכל אחד גרסה אחרת לגבי התהליך: יש את הנוכלים האופטימיים, שמבטיחים דרכון ביד תוך שמונה חודשים. יש את הנוכלים העצלנים, שאומרים שייקח להם בערך שלוש שנים. יש את הנוכלים שלא ממש בקיאים בעבודה שלהם, ולא זוכרים מתי חבל הארץ המפוקפק הזה סופח לרומניה ואחרים שמספרים שכדי להוציא דרכון רומני, צריך להוציא קודם דרכון מולדבי. גם הסכומים נעים בין 6000  שקל ל-11,000. כשאני מניחה שהאחרון הוא תעריף למי שמעוניינים בדרכון רומני בציפוי אבני סברובסקי.

אם אתם רוצים לשמוע קצת על היתרונות שלהם, אז חבל. ברשת אין המלצות, רק פרסומות אינסופיות ואפילו הנחתומים לא ששים להעיד על עיסתם: כולם מדקלמים רשימת מסמכים ארוכה (עתידות: במשרד הפנים יגמר הדיו של המדפסת בגללכם) ואף אחד לא מוכן לספר למה הוא טוב במה שהוא עושה. קשרים בקונסוליה? הכרות עם פקידים תאבי שוחד? נציגים בבירה הרומנית שיודעים לתקתק עניינים? שוכב עם השגרירה?! לא, רק אמרו: תבואי, תחכי שנתיים ויהיה בסדר. רומנים נו.

השיא נרשם עם סוחר דרכונים חביב מאד שסיפר לי שהוא מכיר היטב את האזור שאבא שלי נולד בו ושכל שאר השושלת התפגרה בו כי הוא למד שם (באתר שלו כתוב שהוא למד במדינה אחרת לחלוטין) ושחוץ מזה שהוא למד במולדובה, הוא עורך דין בישראל (בלשכת עורכי הדין לא יודעים מזה). חוצמזה, הוא אומר שזה ייקח לו רק חצי שנה, כנראה בזכות העובדה שהוא לא חסך על הלקוחות והצטייד במכונות זמן.

כמו שאתם מבינים, התלבטתי הרבה. בעיקר בין האם להכריע באן דן דינו או בהטלת מטבע. נפל הפור על משרד עורכי דין גדול עם סניף ברומניה. מתחילים לספור שנתיים אחורה. מה שאומר, עם המזל שלי, שהאיחוד האירופי יתפרק בעוד כשנה ו-11 חודשים.