הגז דולף, אבל זה לא מתפוצץ

1. כן, גם אני צעדתי במוצאי שבת במה שכונה יריית הפתיחה של המחאה החברתית, שנה ג'. בכוונה כתבתי "צעדתי" ולא "מחיתי" או "הפגנתי" או משהו באמת פומפוזי שמדיף ניחוחות של זיעה, דמעות ומכות מיס"מניקים. זה בעיקר כי חשוב לי לדייק וגם כי למדתי בחלוף השנים שגוזמאות זה לא סקסי.

אם במקרה הייתם בהפגנה, הטתם אוזן והתאמצתם להקשיב, וודאי שמעתם את הצועדים שרים את מה שהיה יכול להיות המנון ההפגנה: "ללכת אל, ללכת מ, ללכת כי כולם הולכים. מה זה בעצם משנה ממה בעצם הם בורחים".

וגם אני – מודה – בעיקר הלכתי. מי שרצה לראות אצלי זעם, כעס, תקווה, אמונה ושאר רגשות שמניעים שינויים, אשלוף עבורו תמונות שלי מיולי 2011. כי מאז עברתי כמה עדכוני גרסה והתאמות ולמרות שאני מודל מאי 2013 עדיין סולידרית עם המאבק, אני בעיקר צופה מן הצד. אמנם משתתפת, אבל רק מסקרנות. רוצה לראות איזו עוד פירוטכניקה תעשה ישראל עד שהעסק יתפוצץ, כמה סלטות וברגים היא תבצע עד המפגש הבלתי נמנע עם הקרקע. וגם אם העסק לא יתפוצץ ולא יערך מפגש חגיגי עם הקרקע, זה עדיין מרתק. האמנות הישראלית של לחתוך עוד ועוד כדי לראות עם כמה מעט אנחנו יכולים לשרוד. כמו משחק ג'נגה אקסטרימי במיוחד. אתם כבר יודעים שהלבנה הבאה שתשלפו כבר תמוטט את המגדל כולו, אבל המבנה ממשיך לעמוד. זה מרשים, זה מעורר התפעלות וזה בעיקר מנוגד לכל חוקי הפיזיקה. אבל איך אומרים אצלנו: חוקי פיזיקה לחוד וחוקי פוליטיקה ישראלית לחוד.

2. בחיים, הכל עניין של לוקיישן. ככה שאם רק הייתי זזה כמה קילומטרים מזרחה, אל לב הבורגנות של רמת גן, הייתי פוגשת קבוצה קטנה אך נחושה הרבה יותר. כנראה שגזל מכוון ושחיתות מופגנת יכולים להיות הרבה יותר מעצבנים מניהול רשלני (אם אתם בקטע של מחמאות) או כושל (אם אתם בקטע של המציאות) של הכלכלה הישראלית. ההפגנה נגד ייצוא הגז מול בית השר שלום באמת שידרה מסר של "אל תתעסקו איתנו" ומאותה סיבה שידרו להם השוטרים במקום מסר של "על תתאסקו איטנו" ונתנו קצת מכות כדי לחזק במפגינים את צדקת הדרך. שהיא, כמובן, הדרך של הגז הישראלי לידי תאגיד השחיתות הרוסי גזפרום.

ולכן גם מדהים אותי לראות שיש אנשים שסבורים (בשם הטרוליות והליברטיניות) שהגז הזה שייך לטייקון המסתפר ושזכותו לקחת אותו לעצמו. ובאמת, דבר ידוע הוא שאם יש אוצרות טבע בשטחה של מדינה, יהיו אלו דווקא הטייקונים שירוויחו בזמן שהמדינה תקבל פירורים. כדי להוכיח את הנקודה, אני מבקשת להזמין לדיון כמה חברים מן המפרץ הפרסי. הם ידגימו לנו עד כמה העושר המגיע ממשאבי טבע לא צריך להשפיע על רווחת האזרחים. אם יהיו נחמדים, ידגימו לנו על הזרוע של יצחק תשובה מה גזר דינו של גנב במדינות המפרץ.

3. ההפגנה הזאת מול ביתו של האיש שאמור להחליט בקרוב האם לאפשר את ייצוא הגז ואף הודיע שיעשה זאת תוך שבועיים על מנת לאפשר לתשובה לחתום מהר על הסכם הייצוא, פגעה בלא מעט אנשים. ובלא מעט אנשים אני מתכוונת בעיקר באלו שנאלצו לקרוא את הגיגיה של אשת השר בנושא ולהתמודד עם הטקסט רווי הכאב והפחד של בנה. כן, ערב לא קל עבר על הבן של. הוא ואחיו נאלצו להתבצר בבית המידות שלהם בהסגר, ללא מזון או שתייה ראויה (השליח של צפרה לא הצליח לעבור בין ההמון הזועם). וזה בזמן שמאות מפגינים (!) עם מגפונים (!!) קראו קריאות נחרצות נגד השר (!!!). ובכלל, שלא ינופפו בתירוץ הזה של דמוקרטיה בכל פעם שמשהו לא נראה להם. משפחתו של יורש העצר עשתה די והותר למען הדמוקרטיה הישראלית. יש להם עיתון, לא? אז שחררו אותם מהנטל הזה של ההפגנות.

אולי כדאי שנסביר לו, לנסיך הצעיר, שאי אפשר לרקוח כל היום קומבינות באווירה אנטי דמוקרטית, להתנהל בחוסר שקיפות, לשקר ללא הרף, לרמות ולהדיף צחנה של אינטרסים (והמחמאות האלו נתונות לממשלה נתניהו השנייה והשלישית כולה, לא רק לאבא שלו) ואז להגיד למפגינים: "אבל למה להפגין מול הבית ולא מול המשרד? ולמה לא לתת מאה ימים של חסד? ולמה אתם צועקים במקום לזרוק עלינו עלי ורדים וחתיכות מרשמלו?".

אז תשמע, בן של, אי אפשר לשחק מלוכלך ולדרוש מאיתנו פייר פליי, אי אפשר לרמות כדי לנצח ואז להגיד "אבל ככה זה במשחק הדמוקרטי. קבלו זאת". איןמהלעשות, באש נלחמים עם אש. ותגיד תודה חמוד שאין להביורים במלאי ושהם באו עם להבה קטנה.

בקיצור, מר יורש עצר, ברור לכל שאתה רגיל לזה מהבית, כי בכל זאת – כולם יודעים מי ההורים שלך – אבל רבאק, אלינו אתה לא צריך לדבר כמו אל מפגרים.