[זהו תמלול של הפודקאסט במיקרו-דוזינג לטובת אלו שקשר העין-יד שלהם מקרטע ומקשה עליהם ללחוץ פליי. גם הקטע הזה, כמו כל הקטעים של הפודקאסט במיקרו דוזינג, אורכו 4:20 דקות כי מהם החיים בלי דאחקה פנימית ואינפנטילית]
היי חברים, ממש תודה שבאתם, כנראה הזדמנות אחרונה לפני שיוצא חוק שאוסר על הקלטות, כולל של אדם מקליט את עצמו כי ממשלת ישראל וטיעונים רציונלים כבר לא. הפעם רציתי לדבר על טיולים להודו. אם לא שמעתם, אז נתניהו המריא ממש היום לביקור בתת היבשת ההודית – או אם נשתמש בהגדרה המדויקת שהגיאוגרף והסוציולוג המחונן, ד' טראמפ בוודאי נתן לה – שיטהול.
האמת שלביקור הזה היו מתוכננים לצאת המלכה האם, הסמרטוט האב והבן זונה. אבל זה לא קרה, כי בסוף המשפחה של כחולי הדם וורודי השמפניה הבינה שלמרות שהם חיים בווייב של המירוץ למיליון, זה עדיין לא אומר שהם צריכים כל הזמן לטוס מסביב לעולם ולהטריל מקומיים. אז הבן יאיר לי נאלץ להשאר בארץ וזה היה די מפתיע , בעיקר כי הוא נראה כאילו הוא צריך קצת רוחניות בוואקום הענק שהוא חיים שלו. כנראה שזה לא קרה כי הוא לא הספיק לעשות את כל החיסונים הנדרשים. למרות שאם היה טורח לשאול אותי הייתי מסבירה לו שזה שזה לא כזה נורא, בהתחשב בעובדה שהוא בטח כבר חטף כל מחלה אפשרית מהעיסוק האינטנסיבי שלו בזנות וסרסורות.
הביקור של אבינו מלקנו (ובגלל שאתם שומעים אותי ולא קוראים, אתם לא יודעים שאמרתי מלקנו בק') ימשך 6 ימים – שזה ארוך לביקור רשמי. בגלל שאין לי מושג מה ביבי מתכוון לעשות שם, אני יכולה רק לנחש מתוך הכרות מסוימת עם האישיות הגבולית שלו, שהוא טס כדי להביא דברים לארץ בזול. האם הוא ינסה להבריח טולה בתחת? לא סביר. הוא בטח ייקח את זה לכיוון של להביא קצת מהתרבות ההודית. שזה הגיוני כי ראש הממשלה כבר אימץ חלק מהמנהגים המקומיים – למשל, ויפאסנה שהוא מתרגל בכל פעם שעיתונאי רוצה לראיין אותו או יוגה, שתנוחת ה"כלב, מביט מעלה" שוכללה על ידי יאיר שבכל פעם שקאיה מחרבנת, הוא מסתכל לשמיים ומעמיד פנים שהוא לא רואה.
סביר שבשלב הזה הוא ילך על אחת מ2 אופציות: או שהוא יקח את תכנית המתאר של הטאג' מאהל לקראת השיפוץ המתקרב של מעון ראש הממשלה, או שהוא ייבא את שיטת הקאסטות ההודית המפורסמת ויישם אותה בארץ. איך? ככה: הכי למעלה יש את המהרג'ות, או הנתניג'ות – אחריהם יש את העשירים, האוליגרכים או בשם הקיבוצי: כל מי שהבן שלהם היה צריך מתישהו לשים 400 שקל על יאיר. מתחת יש שכבה דקה – אבל ממש דקה, כמו חריף בלאפה של אשכנזי – של מעמד ביניים. והכי למטה יש את כל הקאסטה של הישראלים שעושים את כל העבודה השחורה ורק חוטפים צעקות ומכות מהמשטרה – או כמו שבבלפור אחד קוראים לזה: המני נפתליז.
אבל עזבו את ביבי, לי בעיקר כואב על יאיר שבגיל 25 ובאיחור קל של 21 שנה מגלה לראשונה שיש פער בין הרצונות שלו לבין המציאות. שלא לדבר על זה שכל החברים שלו בטח מסמסים לו עכשיו כל מיני התחכמויות כמו "חשבתי שאתה בהודו, אמרתי לו". שאלו, אם השיר הזה עתיק מדי עבורכם, מילים של אהוד בנאי. מי שהוא חלק מהמשפחה הישראלית הכי מוכרת והכי מוכשרת והכי אהובה שצמחה כאן אי פעם – משפחת בנאי. טוב, אולי לא הכי מוכרת. שניה רק למשפחה של יאיר, וידועה בשם משפחת זנאי.
בגלל שאתם כבר יודעים שאני אוהבת להסתכל גם על הצד החיובי, חיפשתי בכוח ומצאתי כמה נקודות אור בביקור הזה: הראשונה היא שבטח נזכה לראות את שרה בסארי. וגם אם לא – לפחות יצא לי להגיד שרה בסארי, שזה כיף. יכול להיות גם שהזוג המלכותי ינצל את השהות כדי לעשות דברים שישראלים בד"כ עושים בהודו. או בקיצור, ישארו בחדר כדי לשלשל את החיים וככה יחסכו לראש הממשלה מודי חפירות על להעביר את השגרירות לירושלים וגם את השיטוט הרומנטי הקבוע על קו החוף + שתיית מים מותפלים, הפעם בורנאסי.
חוצמזה נתניהו גם יקח חלק בארוע שנקרא "שלום בוליווד" שמטרתו לחזק את הקשר בין תעשיית הקולנוע הישראלית לזאת בהודו. וזה הגיוני שהוא יעשה את זה כי גם סימן ההיכר של נתניהו – ממש כמו של בוליווד עצמה – הוא משחק מוגזם ומלודרמטי וחיים בסרט שנמשך הרבה יותר מדי זמן. אני לא יכולה לחכות לפירות של שיתוף הפעולה בין תעשיית הקולנוע הישראלית לבוליווד, שבטח יפיק את סרטי המופת "החיים על פי אגרה", "מבצע כופתה" והקלאסיקה "סאלח צ'אפטי".
עכשיו בעצם רק נשאר לנו להתפלל שעד שנתניהו יחזור אנחנו נתקדם כבר עם השיר של אהוד בנאי וכשהוא יעשה לנו את הקטע של "אני בהודו, הוא אמר" נריץ מהר לפזמון ונענה לו "זמנך עבר, עבר עבר עבר עבר".