המדריך השלם לפגישה הראשונה. או: כשביבי פגש את דוני [פודקאסט]

נתתי כמה עצות לביבי לפני שהוא נפגש עם האיש (עם השיער) הכי חזק בעולם. והוא לקח אותן, ברור שלקח. אלו עצות בחינםֻ.

ראש הממשלה שלנו הלך לחגוג באיחור את החגים בבית הלבן עם אנשים שהוא אוהב. אז יש את ט"ו בשבט שביבי יציין בחברת פאפייה מיובשת ורקובה. ויש את הולנטיינס דיי שהוא יחגוג עם הברדר פרום אנודר מונסטר שלו, הלא הוא אותה פאפיה מיובשת ורקובה.

ואתם יודעים מה, סמולנים צינקנים שלי, זה מחמם את הלב, האינטימיות הזאת. דונלד וביבי בטח יחליפו מתנות לונטיינז – כנראה את הקודים לנשק הגרעיני שכל אחד מהם מחזיק כדי שיוכלו להפתיע אחד את השני עם מלחמת עולם רנדומלית. סתם, תרגעו. זאת בדיחה. אף אחד לא חושב באמת שביבי נותן מתנות. למרות שטראמפ לגמרי נראה הטיפוס שמקבל, אבל בעיקר מפוטין. בכל מקרה, אחרי הפגישה השניים יצאו לטיול בלוקיישן החביב על שניהם, המוכר גם בשם "הצד הלא נכון של ההיסטוריה".

העצה הראשונה שלי היא: אל תפחד מסטיב באנון. יש לי אפילו רעיון איך לשבור איתו את הקרח: ספר לו שאצלנו ביהדות מזדיינים דרך סדין, ממש כמו אצלם בKKK. והכי חשוב לזכור: בסוף בנון לא כזה גרוע. כמו שבתוך כל הומופוב מסתתר הומו בסתר, ככה בתוך כל אנטישמי מתחבא גזען ששונא יהודים כי לא נעים לו לשנוא רק את הערבים. וברגע שנבין את זה, נוכל פשוט לשבת לשנוא ערבים והומואים ושמאלנים כולם ביחד. ונאכל פפיה יבשה רקובה. זה יהיה כיף.

אני  רוצה גם לייעץ לביבי לא להעלות את תקרית יום השואה הבינלאומי. נו, הפעם ההיא שטראמפ קצת שכתב את ההיסטוריה וכתב שאנשים מתו בשואה, למרות שרוב רובם של האנשים האלה היו, בתכלס, יהודים. אין צורך להסביר לדוני שגם כשהיום עצמו הוא בינלאומי, השואה ספציפית היא עדיין – בעיקר – יהודית. אבל אתם יודעים איך זה ההיסטוריה הזאת, כולה פייק.

בכל מקרה, זה לא נורא וביבי, אתה לא צריך לכעוס עליו כי למרות שהוא סוג של מכחיש שואה, זכור שטראמפ מוכן גם להתכחש לתל אביב ואז לעבור לירושלים ביחד עם השגרירות שלו. וגם אם הוא לא יעשה את זה בסוף והרי ברור לכולנו שהוא לא יעשה את זה בסוף, תזכור שמצבנו היום טוב מתמיד. הנה, לפני 70 שנה כשנאצים ועוזריהם דיברו על הארועים המכונים שואה, הם טענו שבסך הכל משמידים שם מכרסמים ובדגש על עכברושים. היום, לעומת זאת, הניאו נאצים והניאו עוזריהם כבר שדרגו אותנו לדרגת אנשים – וזה, שווה הכל.

ביבי, אני לא אשקר לך, זה רק ילך ויהיה קשה. אחרי שאתה מגלה שטראמפ הוא בכלל לא מה שחשבת ושהוא חם על הסכם שלום כמו שהוא חם על הבת שלו, נסה מיד להעביר נושא ולדבר על משהו שהוא אוהב. פשוט תטנף על מקסיקו. תגיד שהם "בד הומברס" וש"כולם פושעים ואנסים" ואתם יכול גם להפציץ גם עם איזה "איזה חארות, הם כולאים שם תולעים בתוך בקבוקי טקילה".

אולי תנסה גם לחמם אותו על הקנדים. דבר איתו על הפרצוף שראש הממשלה החתיך שלהם עשה אחרי שטראמפ נגע בו – תגיד לו שזה בטח כי הוא נגעל מגברים, ממש כמו הבן שלך יאיר. בעצם, עזוב, אולי לא. לטראמפ יש סיבה לחבב את הקנדים. המאכל הלאומי, הדבילי וחסר המעוף שלהם שהוא צ'יפס עם גבינה ורוטב מעל נקרא פוטין וגם טראמפ, כך עושה רושם, ממש אוהב להכניס פוטין לפה. למרות שצריך להיות ריאלים ולהניח שטראמפ לא שם גבינה על הפוטין שלו אלא – כמיטב המסורת הרוסית – מיונז.

אגב מקסיקו, שזה מה שדיברנו עליו לפני שדמיינתם את טראמפ יורד לפוטין, מעניין אם מתישהו בעתיד, כשאמריקה תתעשת או תפשוט רגל מלבנות את החומה המיותרת בתבל שאפילו מהירח רואים כמה שזה רעיון מפגר… בקיצור, מעניין אם בעתיד אנשים שהתנגדו לחומה או יחביאו מקסיקנים ומהגרים לפני גירוש יקבלו תואר חסידי חומות עולם. בטח במקום לנטוע להם עץ, יעקרו לכבודם לבנה בחומה.

אני מקווה גם שטראמפ לא יתבע את ביבי על הגניבה הספרותית של המונח פייק ניוז, או כמו שהוא קרא לזה פה "חדשות כוזבות". סך הכל לטראמפ יש טריידמרק על המונח הזה. לא, לא פייק ניוז, פייק. האיש מגיע עם שיזוף מלאכותי, שיער מפלסטיק ומוניטין מזויף של איש עסקים מצליח. אם יש מישהו שמגיע לו לעשות כסף משימוש במילה הזאת – זה טראמפ.

אז ביבי, המון בהצלחה בביקור בקייטנת הKKK הידועה גם בכינויה "האגף המערבי של הבית הלבן". ואתם, חברים, תהיו חזקים – גם החציל הסגול וגם הפפיה הרקובה יעברו בסוף. אז נכון שאנחנו נשלם את המחיר על סופת החרא שהם יצרו, אבל חייבים לקוות שכשההיסטוריה תבוא לשפוט אותנו – היא תהיה אדיבה מספיק לעשות את זה בדלתיים סגורות. אחרת – פאדיחה.

דמוקרטיה זה לכוסיות

החלטתי לקטר קצת על דמוקרטיה לפני שלא יתנו לי לקטר על דמוקרטיה בדמוקרטיה כי ככה הרוב קבע.

לא לגמרי ברור למה, אבל יצא לי לחשוב קצת על דמוקרטיה וישראלים ודמוקרטיה ישראלית (כנראה נושא רנדומלי שנבחר עבורי על ידי אותו מחשב שבוחר את השמות למבצעים צהליים) והגעתי למסקנה שישראלים לא מבינים דמוקרטיה. או שהם כן יודעים מהי דמוקרטיה, אבל זה כאילו הם למדו את עקרונות שיטת הממשל הזאת רק מלקרוא את הכותרת של ספר הלימוד לדמוקרטיה, שנקרא: דמוקרטיה, הרוב קובע.

יש תחושה שגם מי שקראו את הספר כולו, נפלו על מהדורה מוגבלת עם הקדמה והערות שוליים מאת ו. פוטין – שוחר חופש אמיתי והאיש שטבע את המשפט החשוב: אני לא מסכים איתך אבל מוכן למות כדי שתוכל להשמיע את דעתך– בצינוק קטן מימדים ואטום לרעש שבנינו במיוחד בשבילך במחנה המעצר התת קרקעי מעט דרומית לקמצ'טקה.

אגב מנהיגים רוסים שעסוקים בלעשות טוב לעם שלהם, גם לסטאלין יש אמירה שמתמצתת יפה את הדמוקרטיה הישראלית: כשאדם אחד מת זאת טרגדיה, כשמיליון בני אדם מצביעים לליכוד זאת סטטיסטיקה. וחתיכת טרגדיה פסיכית כי איך יכול להיות שכולם מטומטמים ולא רואים את כל המניפולציות שהקיסר עושה כדי לסרס את התוכן מצורת השלטון הזאת רק כדי לבסס את עצמו כשליט יחיד?

אבל בואו נניח רגע לרוסים. ניסיתם פעם לשאול ישראלים על סוגיות שקשורות בדמוקרטיה, למשל מה בכלל זה אומר, דמוקרטיה? כי אני ניסיתי והם ענו לי: מזתומרת, בדמוקרטיה עושים מה שהרוב קובע. ואני מקשה: ומה קורה עם המיעוט בדמוקרטיה? והם עונים: זה קל מאד, המיעוט עושה מה שהרוב קובע. ומה קורה כששני ערכים דמוקרטיים מתנגשים והם מסבירים: אז מתעדפים את היהודית.

בכלל, נראה שישראלים נורא מפחדים מדמוקרטיה כי הם חשים שהיא מאיימת על היהודית. כאילו שזאת היתה הדמוקרטיה שביצעה את האינקוויזיציה, פרעה ביהודי קישינייב וסיפקה צקלון B לפולין והסביבה בשנות ה40 של המאה הקודמת. והכי גרוע: בגלל הדמוקרטיה גורשנו מגן עדן.

נוצרה תחושה מסוימת שאולי צריך להחליף את הסלוגן של דמוקרטיה (אם בכלל יש אחד כזה) למשהו בסגנון של "הרוב קובע – המיעוט טובע". זה גם חרוז וגם משתלב טוב עם זה שרוב הישראלים בטוחים שערבים לא יודעים לשחות ושכדאי לזרוק אותם לים. יש גם אופציה נוספת, שהציע בחור אלמוני בשם אורן חזן: והולכת ככה: דמוקרטיה – רוב זוכה, מיעוט בוכה.

בכלל, ניכר שישראלים כל כך אוהבים דמוקרטיה, שהם שוקלים להחיל אותה על תחומי חיים אחרים. למשל: התחום הרחב של חיי חברה ואינטרקציה מינית. נניח יושבים חמישה אנשים בסלון, מדברים, נהנים, ופתאום אול אוף א סדן אחד מהם מציע לעשות אורגיה, ארבעה מצביעים בעד ואילו אחת, עוכרת ישראל, מחליטה שהיא נגד ואז מבצעים את רצון הרוב. האם זה אונס? ברור שלא, זאת דמוקרטיה.

ואגב מין ודמוקרטיה, יש מצב שעבור רוב מורי ישראל, ללמד אזרחות זה נורא ממש כמו ללמד חינוך מיני. זה כנראה קשור בזה שבשני המקרים זה כרוך בלחשוב על משהו שלא היינו רוצים לחשוב על הילדים שלנו עושים: סקס ו- אם הבנתי נכון את מיקי זוהר – חיים במדינה דמוקרטית. למרות שלא לעניין לשלב את מיקי זוהר כשמדברים על בתי ספר. הבנתי שהאיש מאד מפחד מהשכלה (בעיקר אם היא מגיעה בתנועה).

אגב, אם אני הייתי מורה, הייתי משלבת שיעורי אזרחות וחינוך מיני וגם עושה את כל זה ב2 דקות. פשוט מראה להם את "החירות מובילה את העם", אתם יודעים, הציור ההוא מהמהפכה הצרפתית שיש בו אישה טופלס שמחזיקה דגל טריקולור. חוץ מלקדם דמוקרטיה וסקרנות מינית, יש מצב שאני אצליח לדחוף פה גם קצת להתבוללות עם בני לאומים אחרים – מה שהופך את השיעור הקצר הזה לטריפל ווין.

טו בי קונטיניוד (הפוסט הזה, לא הדמוקרטיה הישראלית. כפי הנראה).

רומח הדרכון

יום אחד, כשיהיה לי הרבה זמן, אולי כשאהיה פנסיונרית או כשאאלץ להמתין בתור במשרד הפנים, אקים ועדת חקירה שתבדוק לעומק את המחדל המתמשך שגרם לי לא לדרוש את הדרכון היורופאי שמגיע לי על פי חוק. זה לא שלא ידעתי שלפני מאה שנה באירופה זפזפו אדמות כמו שבטלוויזיה מחליפים ערוצים, זה שפשוט הייתי שבויה בקונספציה שאני לא זכאית לדרכון רומני כי אבא שלי, שבילה כמה שנים תחת חסותה של האומה האנטישמית ההיא, כבר לא בסביבה כדי לדרוש אותה. גם גוגל ידע לספר לי שכדי לקבל דרכון כזה, צריך ללמוד רומנית ולהוסיף סיומת vici לשם המשפחה. האמנתי לגוגל כפי שהאמנתי לו בכל עשרות הפעמים בהן סייע לי לאבחן עצמי כחולה סופנית אחרי שהקלדתי מחרוזת חיפוש כמו "כאב ראש + נפיחות בבוהן".

האמת היא שסביר להניח שגוגל לא שיקר, התנאים משתנים ומתרככים עם הזמן ואני בכל מקרה לא התעניינתי יותר מדי ביבשת שיש לה מלא היסטוריה אבל (עושה רושם ש)לחלקה יש קצת פחות עתיד. חוצמזה, כל מי שעקב קצת יודע שאמנם אנוכי במזרח, אבל הלב שלי בסוף הדרום פסיפיק, אז המאמצים הושקעו כולם בזירה הזאת (וללא הועיל, תודה ששאלתם).

לפני שבועיים בערך, במהלך טקס מירוק המצפון האשכנזי הידוע (בית קברות אחד, חמישה קברים ולא מספיק קרם הגנה מהשמש), בן דוד פלט משהו על זה שהוא עובד על דרכון רומני, ויה אמא שלו. בתכלס, אמא שלו לא חולקת די.אן.איי עם אבא שלי ובניגוד אליו, היא עדיין כאן אתנו (שתהיה בריאה וזה), אבל עצם קיומה של אפשרות תיאורטית פתח בפניי עולם חדש. עולם שכולל אזרחות. אמנם באחת המדינות היותר מפוקפקות של אירופה, אבל אזרחות שמאפשרת לי לגור במדינות היותר מוצלחות (כקונקשן לאוקיאניה)

כשחזרתי הביתה, מיד שאלתי את גוגל מה הסיכויים שלי וגיליתי שני דברים: 1.  אף אחד לא עושה הגהות על תוכן שיווקי בנושא הוצאת דרכון רומני. 2. כשזה נוגע להוצאת דרכון רומני, יש ברשת רק תוכן שיווקי. מהחברים בווטסאפ דווקא גיליתי דברים יותר מעניינים, למשל שכדי להוציא דרכון חייבים להגיע לקונסוליה עם דובר רומנית, 3 קילו ממליגה, שערה של דוב סיבירי וכיח של חתול. אבל לפני שנגיע לחלק המעניין באמת, שהוא אינטרקציה עם עורכי דין נכלוליים עם מבטא רומני – להלן, סוחרי דרכונים, חייבים דיסקליימר:

אני לא רומניה. אף אחד אצלנו לא רומני ותודה לאל על זה.

מסתבר שלבחור סוחר דרכונים ראוי זה עסק לא פשוט, בעיקר אם אתה לא רומני פרופר אלא טרמפיסט מבסרביה. ואני יודעת כי דיברתי עם לא פחות מעשרה כאלה בשבוע הזה. מדובר בערב רב של נותני שירות שלכל אחד גרסה אחרת לגבי התהליך: יש את הנוכלים האופטימיים, שמבטיחים דרכון ביד תוך שמונה חודשים. יש את הנוכלים העצלנים, שאומרים שייקח להם בערך שלוש שנים. יש את הנוכלים שלא ממש בקיאים בעבודה שלהם, ולא זוכרים מתי חבל הארץ המפוקפק הזה סופח לרומניה ואחרים שמספרים שכדי להוציא דרכון רומני, צריך להוציא קודם דרכון מולדבי. גם הסכומים נעים בין 6000  שקל ל-11,000. כשאני מניחה שהאחרון הוא תעריף למי שמעוניינים בדרכון רומני בציפוי אבני סברובסקי.

אם אתם רוצים לשמוע קצת על היתרונות שלהם, אז חבל. ברשת אין המלצות, רק פרסומות אינסופיות ואפילו הנחתומים לא ששים להעיד על עיסתם: כולם מדקלמים רשימת מסמכים ארוכה (עתידות: במשרד הפנים יגמר הדיו של המדפסת בגללכם) ואף אחד לא מוכן לספר למה הוא טוב במה שהוא עושה. קשרים בקונסוליה? הכרות עם פקידים תאבי שוחד? נציגים בבירה הרומנית שיודעים לתקתק עניינים? שוכב עם השגרירה?! לא, רק אמרו: תבואי, תחכי שנתיים ויהיה בסדר. רומנים נו.

השיא נרשם עם סוחר דרכונים חביב מאד שסיפר לי שהוא מכיר היטב את האזור שאבא שלי נולד בו ושכל שאר השושלת התפגרה בו כי הוא למד שם (באתר שלו כתוב שהוא למד במדינה אחרת לחלוטין) ושחוץ מזה שהוא למד במולדובה, הוא עורך דין בישראל (בלשכת עורכי הדין לא יודעים מזה). חוצמזה, הוא אומר שזה ייקח לו רק חצי שנה, כנראה בזכות העובדה שהוא לא חסך על הלקוחות והצטייד במכונות זמן.

כמו שאתם מבינים, התלבטתי הרבה. בעיקר בין האם להכריע באן דן דינו או בהטלת מטבע. נפל הפור על משרד עורכי דין גדול עם סניף ברומניה. מתחילים לספור שנתיים אחורה. מה שאומר, עם המזל שלי, שהאיחוד האירופי יתפרק בעוד כשנה ו-11 חודשים.

כצאן לצ'קים

אני לא מאמינה בנסים. אפילו אם אני רואה נס מתרחש מולי – וכמה כבר נסים יצא לי לראות מולי? הרי גדלתי בישראל בניינטיז והייתי אדם בוגר בה מאז שנות האלפיים –  אני מגיבה ב"איזה יופי, מישהו פה ממש טוב בפוטושופ".

ובכל זאת, יש רגעים שאפילו ספקנים כמוני נאלצים לאסוף את האישונים שהתגלגלו מחוץ לעין באקט של פליאה ולומר: נס גדול היה פה. ואני לא מדברת על זה שבתי החולים לא הוצפו השבוע במאות אלפי אנשים שמגיעים לבקש זריקת פרמין אחרי שנחשפו לקווי המתאר המדוקים מדי של ר. רהב. נס נס, כזה שברור שיד אלוהים בדבר ואולי אפילו רגל.

זה הרגע הזה, אחת לשנה, שקירות הבית קמים לתחיה, מואנשים כמו דמות בסרט דסני, קורמים עור וסידים ואומרים לי: גברת, תביאי עוד כסף (אולי לא ציינתי שבסרט הזה של דיסני הקירות הם הרשע). נס!

וקירות מדברים הם בעצם יופימיזם לבעל הבית. הגיע התקופה של חידוש החוזה והוא מבקש את מה שמגיע לו, סך הכל – ואני גם לא נגד, אני הכי בעד שכל אחד יקבל את מה שמגיע לו, ואפילו בעולם הזה, אם מסתדר. הבעיה היא שהוא מבקש את מה שמגיע לו בצורת עוד 20% תוספת לשכ"ד והוא מבקש את זה ממני והמוח הקטן שלי לא מצליח להבין: איך למרות שכלום לא קרה, באמת, בשנה האחרונה, כל גבב הבלוקים ומרצפות והשיש שסביבי שווים פתאום עשרים אחוז יותר?

גם מבט בוחן בפלא הארכיטקטוני שלא שופץ מאז הוקם, אי שם באזור שנות השבעים, לא מביא תשובות. עוד שני תריסים נשרו, השיש מגלה סדקים מרהיבים בעומקם, הצבע בקירות הצהיב מעט, החלון במטבח אפילו לא נפתח עד הסוף והתקרה באמבטיה מתקלפת כמו אשכנזי אחרי יום שלם בים. אז מה אני מפספסת פה?

עד היום, אף פעם לא העלו לי את שכר הדירה ובטח לא בקפיצה שעומדת בקריטריון לגמר אולימפי. איך זה קרה? לוידעת, מניחה שאני דיירת נחמדה שאפשר לסמוך עליה עם הפרקט (פעם היה לי כסף לפרקט. סליחה, תיקון: פעם הכסף שלי שכר פרקט) ובטח יש קסם בזה שאני מאד משעשעת בחצי דקה סמול טוק שקודמת ל"כפרה, יש נזילה בדוד, שלחי מישהו". אבל הנה, תמיד יש פעם ראשונה וכדרכן של פעמים ראשונות – היא כואבת. בעל הבית הבטיח עליה סמלית, כזאת שתוסכם על שני הצדדים. בסוף, באופן די מפתיע, הוא הגיע עם המדרגה שאיקרוס היה משתמש בה, אם רק היה לו אינטרס להגיע לשמש שוב. למה? כי אפשר. ומותר.

והרי לכם, נס. עברה שנה ואני שווה אותו הדבר, האוטו שלי שווה פחות ואפילו אוסף האלכוהול שלי איבד מערכו (אם כי זה אולי קשור לעובדה שחלקים נרחבים ממנו נלגמו. לא קל פה). רק הקירות האלה השתדרגו. והכל לבד, בעשר אצבעות, בלי להיות יפה כמו באוהאוס, בלי לעטות נוצות של תמ"א. קירות בטבעי, באורגינל.

ובגלל שכבר חזיתי בנס אחד, אני פונה לסטטיסטיקה ולומדת ממנה שלא סביר שאראה בקרוב נס נוסף, אז אני מוותרת על המחשבה שמא אמצא דירה אחרת, במחיר הוגן, ומסכימה ללכת כצאן לצ'קים.

ואם אתם במצב רוח נוסטלגי, או זקוקים להוכחה מדעית לכך שתמיד יכול להיות רע יותר, הנה כמה עדויות קשות מהמסע הקודם שלי לחיפוש דירה: ההתחלה, והסוף (היחסית) אופטימי.

למי (לא) קראתם הומו?

דיסקליימר קט לפני שמתחילים: אני לא בעד אאוטינג, בגדול. גם בקטן אני לא תומכת נלהבת. זהו דיון תיאורטי בלבד ושאר מיני כסת"חים הכרחיים. עכשיו, כל היתר:

השמועות הפכו לרמיזות מעל גבי העיתון, הבן של הקיסר חשוד כהומו. ולמרות שאין לי ספק שהוא סטרייט כמו מיק ג'אגר בימים בהם הוא לא פוגש את דייויד בואי, ליורש העצר יש זכות מלאה לפרטיות ו/או להגנה משקרים במדורי רכילות. גם אם הוא מסתובב עם סקנדינבי שנראה כמו קצת כמו ניל פטריק האריס הצעיר (ללא הצ'ארם, אבל פלוס #דדבוד) וגם אם האינטראקציה ביניהם משדרת קמצוץ הומו-ארוטיקה. כי לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת שקצת הומו-ארוטיקה עוד לא הרגה אף אחד, בעיקר אם מקפידים להשתמש בקונדום.

ובאיזשהו מקום, אני קצת מקווה שהוא לא גיי. או סטרייט. או ביסקסואל (אלוהים, תעזור לי להימנע מבדיחת הבן של ביבי בי). הייתי ממש רוצה שהוא יהיה א-מיני, כדי להפחית עד כמה שניתן  את הסיכויים שיתחתן ויתרבה ויעמיד דור שלישי לקיסרות (שהא גם, אם ספרתי נכון, דור חמישי לשואה ודור שלישי לאנשים שראו את החיילים בריטים בירושלים).

אבל נגיד והוא כן הומו, שזה לא יהיה הדבר הכי מפתיע ששמעתי בשלושים שנותיי, מיד יהיו מי שיטענו שאבא שלו פוגע באופן אקטיבי (אלוהים תעזור לי להימנע מבדיחת אקטיבי-פסיבי עכשיו) בקבוצת האוכלוסייה שהבן משתייך אליה לכאורה ובסתר, ולכן לגיטימי להשליכו מן הארון.

אבל זה טיעון חלש בהחלט. מה, להומואים יש מונופול על להידפק במדינה הזאת? ממש לא. יש קבוצת אוכלוסיה שאבא שלו לא פוגע בה באופן יסודי, עמוק, מתמשך וכמעט אובססיבי? לא, ברור שלא. האיש הזה קם בבוקר במטרה אחת ויחידה: למרר לכם את החיים. והוא מקדיש את כל הזמן ביום שהוא לא מקדיש להישרדות פוליטית, שזה בערך שעה אחת, ללעשות את החיים שלכם כאן בלתי אפשריים. אז נכון, זאת כולה שעה, אבל הוא מצליח לדחוס לתוכה הרבה דברים (אלוהים, תעזור לי להימנע מבדיחת לאן ג'וניור דוחס הרבה דברים).

אז לא, לעשות לו אאוטינג כי אבא שלו מתנהג לגייז כמו שאמא שלו מתנהגת לכל מי שהיא פגשה במהלך חייה זה לא לגיטימי.

מצד שני, אבא שלו מפקיר את כספי הפנסיות שלנו ומבזבז את כל תקציב הביטוח הלאומי על (בסופו של דבר ובין היתר) כל מיני הסכמים עם החרדים שיגרמו לכל בן אנוש להרים גבה ומיד לאחר מכן לתלוש ריסים מרוב תסכול; אבא שלו מוציא לכם את החשק לחיות כשהוא דואג שאבא שלכם יאושפז במסדרון של בית החולים, בין הפח למעלית; אבא שלו גם מוציא את הגז מהידיים שלנו ומעביר ישירות לניני הנינים של תשובה, שזה יופמיזם ללגנוב את העתיד של הנכדים שלכם; אבא שלו, בין היתר, גם מוציא אתכם למלחמה בקיץ הקרוב, או הבא – לכל היותר; ואם זה לא מספיק, הוא גם מוציא ילדים בני 18 בתוך כלי מלחמה מקרטון ביצים ושולח אותם להתפוצץ בעזה במקום לחזור בחיים, משיקולי תקציב מוזרים.

ואחרי כל השיט הזה שמפטמים אתכם – ואני שואלת מסקרנות נטו –  לא מתעורר איזה צורך מוזר לתקוף את האיש הזה בכל חזית אפשרית, בלתי אפשרית, לגיטימית, הזויה, אפקטיבית או חסרת סיכוי? או במילים אחרות: ללחוץ על כל כפתור אפשרי עד שישבר לו? כולל הורים, ילדים, נשים וצלמי חצאיות בשם נתן אשל. מה שבא, בא.

כאילו, ברור, יש את האתיקה והמוסר ויתר המושגים האלה שמתפוגגים מאד מהר באוויר הפתוח, אבל האם זכותו של דוש מפונק אחד לפרטיות דוחה בערך מאה זיליון זכויות של כל היתר? ובאמת שהייתי עוצרת לשניה לספר לכם ביתר הרחבה כמה הממשלות בראשות הדוצ'ה מזיקה לכם ופוגעת בכל אספקט של החיים, וכמה הדנדשה הולכת להרע אפילו יותר, אבל עשיתי כמה תכניות ל2017 ולא בא לי לאחר.

לרגע, אגב, אני לא חושבת שאם ייחשף כאן שנסיך הכתר מעדיף להתכרבל עם יצורים שהטבע ברא אותם שעירי חזה, תיפול הממשלה הרעה הזאת. אישית אני גם לא מאמינה שגל צונאמי, מטר אסטרואידים, רעידת אדמה, פיצוץ אטומי לא מבוקר וארבעים טונות של חומוס מקולקל לא יזיזו את האיש הזה מהכסא שלו – אבל מה רע בלנסות? אף אחד לא מת מקצת לכלוך על הידיים.

אפשר גם לא לנסות. אפשר להחליט שהזכות של הנסיך להתחבא בארון גוברת על הזכות שלכם להשיג מתישהו דירה. או לבנות פה עתיד שלא מושפע באופן ישיר מגחמות של סרסור בשם שלדון. וחוצמזה, יש מספיק פרשים וחרבות עטורי מוסר שיוכלו להלחם בטנקים המשחיתים של הקיסר מקיסריה. זה עבד כל כך יפה במלחמת העולם הראשונה, אין סיבה שיכזיב עכשיו.

כך התגנבנו למקום ה11 במדד האושר הגלובלי

לפני כמה ימים, בזמן שאחרוני הגחלים מהמנגלים של יום העצמאות עשו לעצמם כיבוי צופי, נחתה עלינו הידיעה שישראל מככבת חזק במדד האושר של הקוסמוס. כמה חזק? סביר להניח שרק אנטישמיות מהסוג הישן והטוב מנעה מאיתנו להיכנס לעשירייה הראשונה.

אמנם נעקפנו בסיבוב על ידי מדינות שמתמחות בבלונדיניות גבוהות (סקנדינביה ושות'), מדינות שמתמחות ברווחה (סקנדינביה ושות') – או סתם מדינות שנמצאות בחלק הימני תחתון של הכדור ומתמחות בגלישת גלים ושתיית בירה (אוסטרליה ושות'); אבל הצלחנו לעקוף, אלוהים יודע איך, כל מיני מדינות מתוקנות כמו גרמניה, בלגיה, בריטניה ויפן.

אחרי שהמוח שלי קלט את המידע הזה, הוא עשה את הדבר היחיד שהוא יודע לעשות כשהוא נתקל בדיסוננס – והתעלם. ההתעלמות הזאת החזיקה בערך יום, עד שבדרך כלשהי נחשפתי לנגיף המסוכן שנקרא "דברים שראש הממשלה שלנו כתב בפייסוש שלו" (הפעם בגרסת הריקוד ניצחון על המקום ה-11). אז המוח שלי עשה את מה שהוא עושה בכל פעם שהוא נתקל בדברים שהאיש הזה כותב – וניסה למחוק את הפקודה הבלתי רצונית שאחראית להכנסת והוצאת אוויר מהריאות.

לא הצלחתי.

בלית ברירה ומתוך סקרנות ותחושת אבדנות מתגברת, ניסיתי להבין איך קרה שאנחנו כל כך מאושרים. מה, הסוקרים שבדקו את רמת האושר שלנו לא נפלו אפילו על ישראלי אחד שלא מצליח לגמור את החודש? על זוג צעיר שלא מצליח לקנות דירה? על איזה ערבי שנוהר בהמוניו לקלפי? מישהי שאבא שלה בדיוק מאופסן על מיטה מקרטעת במסדרון של בית חולים? סתם היפסטר שחווה את התסכול האינסופי של נסיעה בתחב"צ מתל אביב לעבודה בפתח תקווה? כלום?

בשלב הזה עשיתי את מה שכל מי שנתקל במבוי סתום עושה, הלכתי והמצאתי לעצמי הסברים אלטרנטיביים ויש לי כל כוונה לדבוק בהם כמו שההלוואה וחסכון של ראש הממשלה שלכם דבוקה לו למצח – באופן בלתי הפיך.

  1. השמש הישראלית היא הגורם. לא במובן של הרבה ויטמין די שמציף את המוח וגורם לכם לרחף כאילו הבעירו שדה גראס קטן מתחת לאף שלכם. יותר בכיוון של מכת שמש, שמביאה להתייבשות, שמביאה לדיסאוריינצטיה, הזיות וכפי הנראה גם מענה משובש על סקרים בינלאומיים.
  2. כי אנחנו לא צריכים הרבה כדי להיות מאושרים. כל יום שבו אנחנו לא חווים שואה מחדש הוא יום טוב בסך הכל.
  3. כי נחשפנו יותר מדי לסטיקר "קמת בבוקר? ברוך ה', כל השאר בונוס". גם ניר גלעד, אגב, מרגיש שכל השאר בונוס. משהו בסדר גודל של 30 מיליון שקל בשנה. אבל זה, משום מה, פחות מפריע לישראלים (כי לפחות אין שואה, אתם לא עוקבים).
  4. ממשלת ישראל לא חוסכת על האזרחים שלה והיא תעשה הכל, אבל באמת הכל, כדי שירגישו טוב. למשל, תחושת ניצחון מדגדגת שמתפשטת במעלה עמוד השדרה אחת לשנתיים, גם אם המחיר הוא מאה הרוגים בקיץ. באהבה לא מתקמצנים.
  5. הגרמנים המדוכאים הגיעו רק למקום ה-16 כי הם מסתכלים יותר מדי על השכנים השוויצרים והדנים שלהם. אנחנו, לעומת זאת, מסתכלים על הפלסטינים, הסורים והלבנונים. אנחנו בעצם, אם נעבור רגע לעולם האנלוגיות הפשטניות מדי, האידיוט בשכונת מצוקה שהצליח לקנות ב.מ.וו ועכשיו מתנשא על כולם במקום לזכור שהוא פאקינג אידיוט עם ב.מ.וו בפאקינג שכונת מצוקה. ואפילו אין לנו לאן לנסוע איתה.
  6. נכון, רוב הישראלים לא יכולים לקנות דירה, אבל הם אסירי תודה על כך שיש כח אדיר שמונע מהם את האפשרות לעשות את הטעות של לשלם מיליון וחצי שקל על דירה בעיר אלמנות ההיי טק, פתח תקווה, שבנויה בסטנדרט נמוך מזה שקיים בבית כלא נורווגי ממוצע.
  7. כי יש לנו חיית מחמד בכלוב שאנחנו מוציאים עליה את כל האגרסיות ואז פנויים להיות מאושרים. קוראים לה פלסטינים, אם אני זוכרת נכון.
  8. המצב חרבנה, אבל העובדה שהשמאלנים סובלים יותר מחממת את הלב.
  9. במדינות אחרות אזרחים חוזרים הביתה מהעבודה ב-4, מגלים שאין ים טוב לגלישה, נתקפים דיכאון ומעלים את אחוז הדיכאון. אצלנו חוזרים ב-8, שזה כבר חושך ואין מצב לראות איך הים.

2015 היא השנה שבה אשנה את דפוסי ההצבעה שלי

לא רוצה להתרברב, אבל יכול להיות שפיצחתי את הקוד וגיליתי מה הדבר שהכי צורם לישראלים באוזן, המשפט שמוציא מדעתם את כולם, חבריי השמאלנים וימנים כאחד (סתם, אין לי חברים ימנים) ומכניס אותם לאטרף שאפילו לוחם דאעש שאוחז בסכין מושחזת לא מכיר. בניגוד לתחושת הבטן הראשונית, לא מדובר בהזדהות עם בנצי גופשטיין וגם לא וידוי על משיכה מינית לאיברהים צרצור, לא המשפט "אונס זה די לגיטימי אם הבחורה מתלבשת חשוף", אפילו לא אם אקרא לאמא שלהם זונה ואפרט את התעריפון המלא – כל אלה מתגמדים לעומת המשפט הבא: "אני לא מתכוונת להצביע בבחירות".

במקרה הגעתי לתגלית המרעישה הזאת כי מאז שהכריזו פה על הבחירות לכנסת העשרים, לפני מלאנתפלים זמן, אני מסתובבת בעולם ומספרת לאנשים שאני מוחלת על זכותי הבסיסית לשלשל פתק לקלפי. האמת שזה לא מדויק, בשבוע האחרון אני טוענת בלהט שאני שבויה בהתלבטות קשה בין ש"ס של דרעי לתואם ש"ס הזול שמזמינים באלי(ישי)אקספרס. נלווה לזה גם הסבר על זה שכל ההודעות ששלחתי בווטסאפ למר"ן כדי להתייעץ עדיין לא קיבלו וי כחול, אבל שאם הבנתי ממנו נכון, אף אחד מהשניים לא ממשיך את דרכו של מר"ן כי כבודו הלך בסוף בדרך כל בשר.

רק שהדאחקה הקטנה והעדתית הזאת לא ממש עוזרת לי ואנשים מצליחים, באמצעות כישורים דידוקטיביים יוצאי דופן, להסיק שגברים מזוקנים והומופובים לא מייצגים אותי משהו, אז הם ממשיכים להתעקש. ואז אני מתוודה שוב: לא מצביעה. ואז נופלת עטרת ראשם. הלם ותדהמה. צער רב ויגון עמוק.

כמו כל אדם מוכה זעזוע, גם אלו שדגמתי מיד מעלים בסיאנס את המורה שלהם לאזרחות ומספרים לי על כמה חשוב להצביע. לי, כן? אני, שהצבעתי בבערך 13 מערכות בחירות מאז שהחוק התיר לי לצרוך אלכוהול! אני, שגררתי את חבריי לקלפיות באיומי אקדח, אפילו את הימנים (סתם נו, אין לי חברים ימנים)! ולמרות שזה מרגש לגלות שאחרי שנות הכרות רבות אנשים עדיין סבורים שאני לא מבינה מה הערך של השתתפות במשחק הדמוקרטי – אני לא מתרגשת ממסע השכנוע שלהם.

הטענה המרכזית שלהם היא שאם הציבור החילוני מתון (אין לי מושג על איזה סגמנט מדובר, אבל כנראה שהכוונה היא לכל מי שהם לא חרדים, מתנחלים וערבים) יגיע בהמוניו לקלפי, אז דירות יעלו קצת כסף ויהיו אוטובוסים בשבת או משהו כזה. תוהה מתי יהיה זמן טוב לספר לכל אותם גאונים מתמטים ש: 1. ראש הממשלה חילוני. 2. שר האוצר (היה) חילוני. 3. שר הפנים חילוני. 4. שר התחבורה חילוני. 5. רוב הח"כים חילונים. 6. לא בטוח שעוד שני ח"כים ליש עתיד ואחד לעבודה הם ההבדל הקריטי שבניתם עליו. 7. ודרך אגב, החרדים לא אשמים בזה שנבחרי הציבור שלכם אימפוטנטים כמו א-מיני שנשלח לעבור סירוס כימי.

זה נהיה אירוני במיוחד כשנאום כזה מגיע ממצביע לפיד (שהתוודה על כוונתו להצביע לו שוב), האיש שקבע תקנון כל כך לא דמוקרטי שהיועץ המשפטי של המפלגה הקומוניסטית בתקופת יוזף סטאלין נמלא קנאה מעוצמת הריכוזיות. ומילא לא להכיר את תקנון המפלגה שאתה בוחר בה, זה שמאפשר ליאיר לפיד לכלוא את טופורובסקי במרתף של מטה התנועה בפתח תקווה ולהפוך אותו לשפחת המין הפרטית שלו – אבל לא להכיר את המציאות הכלכלית שאתה חי בה? כי היא לא השתנתה לטובה והעובדה שהאיש לא מקשר את זה עם היותו של לפיד שר האוצר בשנתיים האחרונות היא בהחלט פלא קטן.

גם אם זה עצוב, זה לא מתקרב לעוצמה הטראגית של מאות אלפי ישראלים שממשיכים להצביע לליכוד למרות שניכר שיורדים עליהם טילים ושהבנק מקעקע להם את גובה המינוס על הגב, בחלק שקרוב לעמוד השדרה. אפשר יהיה לכתוב ספרים שלמים על הפסיכוזה הזאת ועל היסודות הנפשיים של ההרגל הזה, לא כי להצביע לימין זה רע, אלא כי הנטיה שלנו להצביע שוב ושוב עבור מי שבבירור לא עושים את העבודה, היא הדגמה נהדרת למשפט של אינשטין על זה שלבצע את אותה הפעולה שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות, זו אי שפיות. וזאת גם הוכחה לזה שמהגניוס היהודי נשאר בעיקר יוס, אהבל אחד שאוהב את המדינה ושונא להתעמת עם המציאות.

איכשהו, מכל מבול ההשמצות המרוככות שאני מקבלת מחבריי כי החלטתי (לעת עתה, הרי בחיים הכל יכול להשתנות. למעט, אולי, מצבי הכלכלי) לא להצביע, הגעתי רק למסקנה אחת: יש יסוד סביר להניח שלא הפנמנו את צורת השלטון הזאת עד הסוף ושחלק גדול מאיתנו משוכנע שדמוקרטיה מתמצה בהליכה לקלפי אחת לארבע (זה מצחיק, כתבתי ארבע) שנים. כאילו הפתק והמעטפה הם חזות הכל ותוך התעלמות מזה שבסוף התהליך הנבחרים אמורים לתרגם את הפתקים האלה למדיניות. למשל, אם אנשים מצביעים למפלגה שבראשה עומד – ואני סתם ממציאה פה שם – מישהו בשם בנג'מין ניתאי שאומר שהוא "חזק מול החמאס", אז המצביעים אמורים לקבל ארבע שנים שקטות. אלא אם כן ריצה למקלטים היא ביטוי כלשהו לחוזק. ברגע שהוא לא עושה את זה, הקונספט של שלטון העם נמעך. ברגע שהוא לא עושה את זה ולמרות זאת בוחרים בו שוב, הקונספט של שלטון העם מתחלף ברעיון של שלטון העמות.

כי בסופו של דבר, אם אני צריכה להכנס אל מאחורי הפרגוד ולהעמיד פנים שבראש מפלגת השלטון לא עומד איש מטורף שהישגו היחיד הוא שבירת שיא גינס באזכור המילים שואה ואיראן; ולהעמיד פנים שיש עתיד לא מונהגת על ידי מחולל ססמאות טבול בג'ל; ולהעמיד פנים שמפלגת הפועלים ההיסטורית מציעה לי את הבעלים של משרד עורכי הדין הכי נכלולי בסביבה, ששתק בעצמו בחקירת שחיתות; ולהעמיד פנים שמפלגת השמאל היחידה היא גם זאת שלא הסכימה להפגין נגד מלחמה בזמן שהיא נמשכת, כי כשהתותחים רועמים המחאה על מיוט. אולי במקום זה, פשוט נעמיד פנים שכן הצבעתי?